החל מתקופת שנות השבעים החלה מעורבות ההורים בבתי – הספר לקבל תנופה, ובמשמעות מושג ה"מעורבות" חל שינוי רב.
עולם החינוך בתקופה הפוסטמודרנית על מורכבותו ובעיותיו, והשינויים שהתחוללו בו חידדו את הצורך לנקוט בגישה שונה להגדרות השותפים לחינוך הילד ובתוך כך בוודאי על השותפים הטבעיים, בעלי הזכות המלאה – ההורים.
בשיח המודרני על דמותו הרצויה של החינוך, בעת של סוף המאה העשרים, עלתה המודעות והערך לתובנות ורגישויות, במטרה לקדם יסודות בחינוך ההומניסטי אשר יקדמו את התפתחותו ואת רווחתו של האדם. חינוך אשר מטרתו לסייע לבני האדם מכל הקבוצות והקהילות להגשים את אנושיותם ולהגיע ולמיטבם- כיחידים המממשים את הכוחות הגלומים בהם, כאזרחים מעורבים וביקורתיים בחברה, וכבני אנוש המפתחים ומרחיבים את אנושיותם- מחייב מפגש חינוכי נעלה, מחייב דו שיח, שותפויות של אנשים וחברות. דווקא משום כך, עולה כל העת החשיבות ביצירת שותפות של אמת בין העוסקים במלאכת החינוך – מוסדות החינוך הפורמאליים והבלתי – פורמליים, ובתוכם כמובן מורים, מדריכים, הורים ושותפים נוספים. החל משנות השבעים, כאשר ניתנה אוטונומיה רבה יותר לבתי הספר, החלו ניסיונות בחיפוש דרכים חדשות ליצירת אקלים בית- ספרי שונה, ולהנחלת גישות הוראה/ למידה יעילות יותר. אט אט, התבררה הזיקה בין רמת בית- הספר לבין מעמדם של בוגריו בחברה.
תודעה ציבורית זו הגבירה את העניין שגילו ההורים ומאוחר יותר הקהילה כולה, בבית הספר וברמת הכישורים שהוא מקנה. גורמים רבים הביאו להתפתחות תופעת המעורבות של ההורים, וביניהם: ההכרה הגוברת באי יכולתה של מערכת חינוך מרכוזית ואחידה להתמודד עם פלורליזם תרבותי המאפיין את החברה הישראלית, תחושת הניכור הקיימת בקרב ההורים כלפי בית- הספר, המגמה הגוברת במערכת החינוך להידוק הקשר בין רשויות חינוך לבין לקוחותיהם הישירים, התחושה שבית- הספר נכשל בהתמודדותו עם צורכיהן של קבוצות מסוימות, הקיצוצים בתקציב החינוך והדרישה להשתתפות של ההורים במימון חלקו של תקציב המוסד החינוכי. כל אלה תרמו לכך שההורים ביקשו להשמיע את קולם בפני אנשי חינוך, ולהפך.
הנחת היסוד בעבודה זו מתבססת על הגדרה אחת ממטרות בית הספר הקהילתי, כפי שהונחו בתוכנית הניסויית לפיתוח בתי ספר קהילתיים בישראל בשנת 1987, והיא שיפור העבודה החינוכית של בית הספר תוך העמקת הקשר ויצירת המגע עם הקהילה.
בין ההגדרות של בית- ספר קהילתי נמצא כי, "בית ספר קהילתי היא מוסד חינוכי, שבו הורי התלמידים משולבים בתהליך החינוכי". ובין מטרות בית הספר הקהילתי נמצא את, "יצירת דפוסים של הידברות וקבלת החלטות משותפים לאוכלוסיות בית הספר ולנציגי הקהילה".
בעבודה זו אבחן את מעורבות ההורים בתהליך העשייה החינוכית בבית ספר קהילתי, תוך בדיקת אופיים של יחסי הגומלין בין ההורה למורה כחלק מתהליך שיפור תפקוד המורה. הזיקה לנושא נובעת מתפיסתי כי האחריות, החוקית והמוסרית כאחד, על חינוך הילד, היא בראש וראשונה של ההורה ורק לאחר מכן של איש המקצוע, וכי את מטרות החינוך ניתן לממש בעבודה משותפת של הורים, סגל הוראה וסגל מסייע, בכל מסגרות החינוך.
תוכן עניינים:                                                        ע"מ    מבוא.                                                                                  
1 -2
¨       סעיף 1-  מושגי יסוד.                                                                3-4
1 .1     בית ספר קהילתי.                                                               
3
1 .2      מעורבות.                                                                       
3 -4
1 .2.1    מעורבות הורים.                                                                3-4
1 .2.2   שיתוף הורים.                                                                    
4 ¨    סעיף 2-  בית הספר הקהילתי – עקרונות ומאפיינים.                        4-8
¨       סעיף 3-  קשרי הגומלין בין בית- הספר, הורים וקהילה.                    8-10 ¨       סעיף 4-  הזיקה בין שתי המערכות: הורים ומורים.                         10-13                      ¨       סעיף 5-  מעורבות הורים בחינוך הקהילתי: עמדות מורים.               14-15
¨       סעיף 6-  מניעים למעורבות הורים.                                             16-18
¨       סעיף 7-  תחומי מעורבות הורים בבית- הספר.                               18-21
¨       סעיף 8-  השפעת המעורבות על ההישגים בבית- הספר.                     21       ¨       סעיף 9-  סיכום.                                                                     22-23
   ביבליוגרפיה.                                                                        
2 4-
5