מבוא
אזור סוריה-לבנון היה נתון למתיחות, למריבות ולהתנגשויות פנימיות כמעט מתמידות – בין עדות, בין שבטים, בין תקיפים ובין רוזנים מקומיים. כן פרצו בו מדי פעם מרידות של איכרים נגד בעלי האחוזות וחוכרי המיסים. תסיסה אגררית זו לבשה חומרה מיוחדת באותם הכפרים שבהם נתלווה אליה גורם עדתי – כגון בחלקים נרחבים של הר הלבנון, בהם היו הפלאחים נוצרים מארונים ואילו בעלי האחוזות דרוזים.
מראשית המאה ה-19 מתווספת על גורמי התסיסה והערעור הפנימיים שבלבנון התערבותן הגוברת של המעצמות. עיני מדינות אירופיות וים-תיכוניות היו, אמנם, לטושות אל חופי הלבנט גם לפני כן. אולם, התערבות מתמדת ועקבית מצד המעצמות החלה עם ניסיונו של נאפוליון לכבוש את סוריה ולבנון,
1 799, ועם כיבושן בידי מחמד עלי ובנו אבראהים פאשא, 1832-1840.  בתחילה התערבו המעצמות בעיקר בשאלת הגנתה של האימפריה העת'מאנית, אולם עד מהרה נוצרו או נוצלו גם אינטרסים שתבעו הגנה וטיפול לגופם.
היו אלה אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים-אימפריאליים. חברות אירופיות, בעיקר צרפתיות, טיפחו את גידול המשי וראשית תעשיית המשי ושאר טכסטילים, ועסקו גם בפעילות מיסיונרית. גם ההגנה על העדות הנוצריות בכל האזור, שימשה אינטרס חשוב למעצמות המערב ועילה להתעניינותן ולהתערבותן – צרפת כמגנת הקתולים, בריטניה כמגנת הדרוזים ורוסיה כמגנת היוונים-אורתודוכסים.
מ-1840 עד 1860, בהפסקות, ניטשה מלחמת אזרחים בין הדרוזים לבין המארונים על השליטה בהר הלבנון. מלחמה זו הסתיימה בתוצאות מוזרות: הדרוזים קצרו ניצחון צבאי, אך נחלו מפלה פוליטית. המארונים, נעדרי המסורת הצבאית, לא היו די חזקים כדי לעמוד מול הדרוזים, אשר התלכדו בשעת מצוקה על אף חילוקי דעות פנימיים. המשבר בלבנט הפך עד מהרה למשבר אירופי. צרפת תמכה במארונים הקתולים ובריטניה תמכה בדרוזים. בשל לחץ ציבורי התערבה צרפת צבאית בלבנט, התערבות שהביאה להפסקת מעשי הטבח, אך גם הביאה להתערבות דיפלומטית מיידית של מעצמות אירופיות אחרות.
עבודה זו שמה לה לדגש להתמקד במלחמת האזרחים שפרצה בלבנון, בין הדרוזים למארונים. העבודה תבחן את הרקע והמציאות שהייתה קיימת בלבנון, בתקופה שקדמה למלחמת האזרחים, על מנת להבין את הסיבות והגורמים שהביאו לפריצתה. העבודה תציג את אותם הארועים המרכזיים שהתרחשו לפני המאורעות, ותנסה לעמוד על משמעותם והשלכותיהם, לגבי מלחמת האזרחים. תשומת לב מיוחדת תינתן להסכמים ולהבנות אליהם הגיעו הצדדים באותה תקופה, על מנת לשמור על רגיעה. בשלב מאוחר יותר העבודה תבחן את השתלשלות אירועי מלחמת האזרחים עצמה, ומהלכים מרכזיים במסגרתה. השלב האחרון של עבודה זו ייבחן את סיום המאורעות ותוצאותיהם מצד אחד, וההסכמים שהתגבשו לאחר ובעקבות האירועים, על מנת למנוע את הישנותם, ובעיקר את הסכם המתצרפיה, מן הצד השני.