מבוא
ב- 1998, בטכס חגיגי שנערך ברומא, חתמו 120 מדינות על חוקת רומא- אמנה בינלאומית המכוננת את בית הדין הפלילי הבינלאומי, ה- Court  International Criminal(להלן: ICC; "בית הדין").
לראשונה בהיסטוריה האנושית, הוחלט להקים בית דין בינלאומי קבוע אשר תהיה לו סמכות שיפוט על יחידים אשר נחשדו בביצוע פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה, רצח עם או פשעי תוקפנות. הרעיון בבסיס הקמת ביה"ד חשוב ביותר. עם הקמת ביה"ד לא אמור לקרות עוד מצב שבו מנהיגים, חיילים או אזרחים יבצעו פשעי מלחמה ופשעים אחרים חמורים במיוחד, בלא שייענשו על כך באופן אישי. ביה"ד נועד להוות לא רק מוסד השופט את מבצעי העברות ומעניש אותם לאחר המעשה, אלא גם גורם המרתיע מפני ביצוע עבירות ומעשי זוועה בעתיד. לעניין כוחו ההרתעתי של ביה"ד, חשובה במיוחד העובדה כי לביה"ד סמכות להעמיד לדין את מבצע העבירה גם אם מדינת הלאום של מבצע העבירה לא אשררה את חוקת ביה"ד או לא קיבלה על עצמה את סמכות ביה"ד במקרה ספציפי.
הגם שיש קונסנזוס ברור בין המדינות כי יש מקום להקים בי"ד פלילי בינ"ל קבוע, הועלו מספר השגות מהותיות לגבי המנגנון שגובש לבסוף בחוקת ביה"ד ולגבי תהליך המו"מ עליו. כבר בשלבי הדיונים על גיבוש חוקת ביה"ד, הועלו טענות ע"י מדינות שונות כי תהליך ניסוח החוקה לוקה בסיכון של פוליטיזציה וכי אזרחי מדינות שונות עלולים להיות מופלים לרעה כתוצאה מפוליטיזציה זו. כמו כן, הועלו טענות, כי הליכים שונים או עקרונות מסוימים אשר נקבעו בחוקת ביה"ד אינם תואמים את מה שאמורות להיות נורמות בינלאומיות בנושא כה רגיש.
נושאים אלה ואחרים גרמו לכך כי מדינות שונות, ביניהן ארה"ב וישראל, אשר באופן טבעי תמכו בהקמת ביה"ד, לא יכלו להיות צד לחוקת ביה"ד. במאי 2002, הודיעה ממשלת ארה"ב למזכ"ל האו"ם כי איננה מתכוונת לאשרר את החוקה. באוגוסט 2002, הודיעה ממשלת ישראל למזכ"ל האו"ם הודעה דומה. ארה"ב אף החלה בנקיטת פעולות מנע נגד סמכויותיו של ביה"ד. מאז מתן ההודעה, חוקקה ארה"ב חוק האוסר על כל שיתוף פעולה של גורמים רשמיים עם ביה"ד והמתיר לנשיא לפלוש למדינה שבה מוחזק אזרח אמריקאי לשם הבאתו בפני ביה"ד, ולשחררו. כן פתחה ארה"ב במו"מ נרחב עם כל מדינות העולם, שמטרתו לחתום על הסכמים שימנעו הסגרת אזרחים אמריקאיים לביה"ד.
גם בישראל הועלו הצעות חוק פרטיות הנוגעות לביה"ד. בין היתר, הועלתה הצעה להעניש אזרחים אשר ימסרו מידע לביה"ד.
עצם הקמתו של ביה"ד הפלילי הבינ"ל הנה עובדה מוגמרת, כאשר מדובר, במנגנון אשר יכול, באופן עקרוני, לקנות לו סמכות שיפוט כמעט על כל אדם. ביה"ד החל לפעול כבר לפני כמה חודשים, אך עוד יעברו ודאי מספר שנים עד אשר ניתן יהיה לזהות בבירור את דפוסי עבודתו, אופיו ודרך פעילותו. למקרים הראשונים אשר יובאו בפניו תהיה ללא ספק חשיבות רבה בעיצוב המנגנון.
אין ספק, כי הפוליטיזציה אשר השפיעה על עיצוב חוקת ביה"ד, כבר גרמה להחלשתו, וליצירת דה- לגיטימציה מסוימת לגביו, לפחות בעיני חלק מהמדינות. זאת ועוד, אין ספק כי עתה המדינות יעקבו בדריכות אחר פעולות התובע ותהליך השפיטה, לכשיתבצע. כל אינדיקציה לפוליטיזציה באחד מאלה,  תגרום להמשך החלשת המנגנון. לעומת זאת, התנהגות ראויה, שקולה, מרוסנת והגונה של ביה"ד, עשויה, בעתיד, לאפשר לאלו המתנגדים לו כיום, לשקול אפשרות תמיכה בו.
עבודה סמינריונית זו נועדה לסקור בקצרה את אופיו של ביה"ד הפלילי הבינ"ל וסמכויותיו, ולהציג את הבעייתיות הכרוכה בהקמת ביה"ד במתכונתו הנוכחית, כפי שזוהתה ע"י ישראל וארה"ב.
בתחילת העבודה אבקש לסקור את הרקע ההיסטורי להקמת ביה"ד; את אופיו המוסדי; העברות המוגדרות בחוקתו; סמכות השיפוט שלו והיבטים מסוימים בהליך המשפטי שיידון בפניו. על רקע סקירה זו, אמשיך ואבחן את עמדת ארה"ב מזה ואת עמדת האיחוד האירופי מזה בנוגע לביה"ד, ואסיים בהצגת העמדה הישראלית על טעמיה, תוך הצבעה על תנאי האפשרות של ישראל לחוקתו.