בישראל לא נתקבלה תורת "פרי העץ המורעל" הנוהגת בארה"ב, לפיה ראיה שהושגה בדרך פסולה אינה כשרה כראיה.
הכלל הנוהג אצלנו אומר, שיש להבדיל בין הדרך שבה הושגה הראיה, לבין כשרותה של הראיה כשלעצמה: הושגה ראיה בדרך פסולה- יש לקרוא לסדר את הנושאים באחריות לנקיטה ב"דרך הפסולה", ואילו את כשרות הראיה יש לבדוק לגופה, מבלי להתייחס לדרך שבה הושגה.
אין בארץ הסדר סטטוטורי כללי בעניין ראיות שהושגו שלא כדין, זולת סע' 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, על קבילות הודאות (המבחן של "חופשית ומרצון"). אומנם המחוקק קבע שיש לפסול דברים שנקלטו בדרך האזנת סתר בניגוד לחוק, וכן חומר שהושג תוך פגיעה אחרת בפרטיות; אולם ביהמ"ש העליון פירש את הפגיעה בפרטיות על דרך הצמצום, ושני כללי הפסילה האלה נחשבים כיוצאים מן הכלל.
הכלל הרחב הוא, כאמור, שאין מקום לפסול ראיה רלוונטית אך ורק בגלל האמצעים שננקטו לשם השגתה, אף אם היו האמצעים אלימים או משפילים או שפגעו בצורה אחרת בזכות יסודית –