תוכן עניינים
1.       מבוא    3
2 .       השכלה במגזר הלא-יהודי 4
2 .1           השכלת גברים במגזר הלא-יהודי 4
2 .2           השכלת נשים במגזר הלא-יהודי 7
2 .3           השוואה בין השכלת גברים להשכלת נשים במגזר הלא-יהודי 9
2 .4           השכלה במגזר הלא-יהודי 11
3 .       השכלה במגזר היהודי 15
4 .       השוואה בין השכלה במגזר היהודי למגזר הלא-יהודי 17
5.       סיכום ומסקנות. 20
6 .       ביבליוגרפיה. 22
7.       נספחים   23
7.1           חישובי מדדי מרכז ופיזור בפרק 2.1. 23
7.2           חישובי מדדי מרכז ופיזור בפרק 2.2.
5 7.3           חישובי מדדי מרכז ופיזור בפרק 2.4. 27
7.4           חישובי מדדי מרכז ופיזור בפרק 3. 29
7.5           חישובי מדדי מרכז ופיזור בפרק 4. 31

1 .            מבוא
חינוך והשכלה הם הכלי החשוב ביותר לצמצום פערים חברתיים וכלכליים ולהגברת השיוויון. בישראל קיימים פערים עמוקים ורחבים בהישגים חינוכיים, בין קבוצות שונות בחברה. פערים אלה הם תוצאה של אי-שיוויון בנקודת המוצא, מצד אחד, ושל אפליה בהקצאת משאבים, מצד שני. במשך השנים עשתה המדינה מאמצים לפעול לתיקון אי-השיוויון בנקודת המוצא, בהצלחה חלקית. האפליה בהקצאת משאבים – בעיקר ביחס לחינוך הערבי – נמשכה לאורך שנות המדינה והנתונים שיובאו בהמשך מלמדים שעדיין לא באה אל קיצה.
מערכת החינוך היא גורם מרכזי בעיצוב אישיותו התרבותית של הדור הצעיר, ולהנחלת הערכים הלאומיים והחברתיים. מן הראוי אפוא שמערכת החינוך למיעוט הערבי תיהנה ממעמד אוטונומי ותונהג על ידי הנהגה חינוכית-מקצועית ערבית, באופן שיאפשר למיעוט הערבי לשלוט בעיצוב זהותו הלאומית ובהתפתחותה.
על החינוך הערבי בישראל מופקד אגף החינוך הערבי במשרד החינוך, והוא חלק מהחינוך הכללי, הנקבע בעיקרו על ידי יהודים, כאשר לרשויות המקומיות מוקנות סמכויות טכניות בלבד.
רמתם של מוסדות החינוך מושפעת ממצבה הסוציו-אקונומי של החברה בה קיימים מוסדות אלו. נתונים ומחקרים רבים מעידים, כי היישובים הערבים נמצאים בתחתית סולם המדד החברתי-כלכלי בישראל. על כן, לא מקרי שמערכת החינוך הערבית אף היא ממוקמת בתחתית מערכת החינוך הישראלית.
החינוך האפור הוא כינוי לשירותי חינוך והשכלה שאינם חלק משירותי החינוך הסטנדרטיים הניתנים בחינם לכלל האוכלוסייה, כגון: חוגי העשרה, שיעורי עזר, רכישת ספרים ואביזרי לימוד אחרים. צריכת שירותי חינוך בתשלום על ידי משפחות יהודיות עולה על זו של משפחות ערביות.
מאז קום המדינה, הוקמו ועדות אין ספור לבחינת מצבה של מערכת החינוך הערבית.
נכתבו דוחות רבים. כמעט בכל הדוחות היו המלצות להקצאת משאבים שהתבססו על העיקרון של אפליה מתקנת במטרה לצמצם פערים בין שתי מערכות החינוך בארץ.
שתי תכונות מרכזיות אפיינו דוחות אלה:
1. ההמלצות של הדוחות לא בוצעו, ואם הוחל בביצוע הוא לא הושלם עד תום. חלק מהוועדות הוקמו על מנת לבדוק מדוע המלצותיה של הוועדה שקדמה לה לא בוצעו?
2 . הדוחות התעלמו כמעט לחלוטין מהצורך במעורבותה של האוכלוסייה הערבית בחינוך ילדיה. מחברי הדוחות התעלמו מכך, שלא רק הצד הכמותי יקבע את טיבה של המערכת.
יהיו אשר יהיו ההסברים, חברות מיעוט על רקע לאומי, אתני, דתי וכו’, מתקשות להגיע להישגים בתפוקות החינוכיות בהשוואה לקבוצות הרוב. יחד עם זאת, קיימת בקרב חברות אלה המודעות לצורך בהישגים על מנת לרכוש סטטוס חברתי וכלכלי.