מבוא
"משום שנשים עכשוויות הן תוצר של החברה הפטריארכלית, מיתוסים פטריארכליים עוזרים לנו להבין מי אנו" אומרת Vear Bushe במאמרה. בחיפושי אחר מקורות בתרבותנו, אשר יוכלו להסביר לי את מהותה של הזהות הנשית בכלל ואת זו הפרטית שלי בפרט, הגעתי למקורות המיתולוגיים של יוון. למין הרגע הראשון הבנתי, כי מקורות מופלאים אלו יהוו תחילתו של מסע אל עבר פענוח הגינום הנשי, או כפי שאני מכנה זו גינום ה"X".
המיתוס הידוע על דמטר ופרספוני הוא ללא ספק אחד המיתוסים החשובים ביותר, בימי קדם הקלאסיים, אשר מתמקד בחיי נשים. ורעיון הסברת טבעה של האישה המודרנית תוך שימוש בביטויים של האישה במיתוס, כגון זה, נראה לי כיצירתי ועמוק כאחד.
במסגרת עבודה זו בחרתי לבחון מאפיינים בולטים בזהות נשית, במיתוס, כפי שבאים לידי ביטוי בהמנון ההומרי, אל דמטר, עם מאפיינים מקבילים או חופפים הבאים לידי ביטוי בסרטה של Marleen Gorris, שושלת אנטוניה.
בחינת מאפיינים אלו, דרך מקורות שנעשו בתקופות כל כך שונות ובאמצעים כל כך שונים, נועדה על מנת לנסות להבין בצורה יותר משמעותית ורחבה, מהם המקורות דרכם עיצבנו את זהותנו כנשים בחברה מערבית, מהם הסיבות לאופן בו עוצבה הזהות הנשית לאורך הדורות, והיכן נכשלנו בדרך.  כל זאת מתוך ימרה להגיע, בסופו של דבר, לגיבוש אלטרנטיבה טובה יותר לעיצוב ולכינון זהות נשית עכשווית. ההמנון ההומרי – אל דמטר ההמנון הנדון הוא אחד משלושים ושלושה המנונות לאלים. המנונות אלו היוו סוג של שירה אפית, כתובה בהקסמטר, אשר תיארו ביוגרפיות אלוהיות (אפוסים קטנים).
דמטר, אשר פרוש שמה הוא נושאת הפרי, הייתה אלת הדגן, ביתם של קרונוס וריה ולכן אחות לזאוס. יחד עם אל היין, הייתה דמטר אחת משני האלים החשובים ביותר בחיי היומיום של האנושות, היות והיא זו שהביאה לאנושות את עבודת האדמה וכך אפשרה את קיומם האיתן של בני התמותה.
ההמנון ההומרי מתחיל עם חטיפתה של פרספוני, ביתה היחידה של דמטר מזרעו של זאוס, על ידי אל השאול האדס (אשר פרוש שמו הוא גדול הלוע). בעוד פרספוני, דקת הקרסול, קוטפת פרחים עם חברותיה, בנות אוקיאנוס, נפערת האדמה והאדס, אל השאול, מופיע רכוב על מרכבת ברזל וחוטפה אל העולם התחתון.
בשמעה את צעקות ביתה, דמטר חשה לעזרתה, אך לא מצליחה למצאה. שבורת לב, דמטר תרה את הארץ בחיפושה אחר ביתה. תשעה ימים היא צועדת עם לפידים, מזון ומשקה לא באים אל פיה, ואין מי שיאמר לה היכן היא. ביום העשירי, עם הנץ השחר, מצטרפת אליה הקטה, כשלפיד בידה, והן הולכות אל הליוס, אל השמש, לברר להיכן נעלמה הנערה. הליוס מבשר לאלות, כי פרספוני ניתנה על ידי אביה, זאוס, להאדס להיות לו לאישה. ועוד הוא מוסיף, כי אל לאלה להתייפח, הרי האדס הוא אחיה, נצר לשורשה ולכן ראוי ומכובד שידוך שכזה לביתה. דמטר מסרבת להסכים למעשה וחרון אפה עולה אף יותר. היא מחליטה לעזוב את האולימפוס, משכן האלים, להתחפש לבת אדם זקנה ולרדת אל הארץ. דמטר מגיעה לאלאוסיס (סיפור איטיאולוגי לפולחנה של האלה) ופוגשת ליד הבאר את בנות המלך, אשר מציעות לה עבודה כאומנת לבן המלך, דמופואון, בביתן. דמטר מחליטה להפוך את בן המלך לבן אל מוות, והיא עושה זאת באמצעות טבילתו באש הקדושה. יום אחד, תופסת המלכה, מטנירה, את דמטר בעת מעשה, וזו בתגובה זועמת וחוזרת בה מרצונה להפוך את התינוק לבן אל מוות. דמטר המאוכזבת מן האלים ומן האנושות, מסתגרת ומפילה על האנושות רעב. הפסקת פריון האדמה, מונע את הקרבת הקורבנות לאלים, מה שמאלץ את זאוס, לפעול להחזרת הבת. בתחילה הוא שולח שליחים לרצות את האלה, וכשזה לא עוזר, הוא מורה להרמס להחזיר את פרספוני מן השאול. כשנפגשות האם וביתה, מגלה דמטר כי ביתה בלעה זרע רימון, אותו נתן לה האדס, כתחבולה, וכך נאלצת הבת לבלות לנצח שליש מהשנה עם האדס ושני שלישים עם אימה. תוכן עניינים
מבוא                                                                                                   עמ'      4-7
פרק א':
קשר אם-בת (Mother-Daghter Bond):
          1. פנטזית האם האוהבת.                                                          8-11
          2. נרקיסיזם במערכת היחסים אם-בת.                                       11-12
פרק ב': כינונה של זהות:

1 . יחסי נשים וכינונה של זהות.                                           13-14

2 . כינונה של זהות מינית.                                                    14-17
     3. אונס וכינונה של זהות.                                                    17-19                             פרק ג': אוזלת היד הנשית.                                                                          20-21
סיכום                                                                                                             22
רשימת יצירות                                                                                               23
רשימת מקורות                                                                                              24