תקציר באפריל
1 975 פרצה בלבנון מלחמת אזרחים, שהרסה וזעזעה את המבנה המסורתי העדין של החברה ואת היסוד הרעוע של המדינה הלבנונית ויצרה בלבנון ובמזרח התיכון כולו משבר חדש, הנמשך עד עצם היום הזה. אל תוך המשבר הזה נגררה סוריה, תחילה כמתווכת בין הצדדים היריבים, ואח"כ כצד המעורב ישירות בסכסוך הלבנוני. מעורבותה זו הלכה והעמיקה עד כדי פלישה צבאית מסיבית ללבנון והשקעה מתמשכת של מאמץ מדיני ומשאבים צבאיים וכלכליים במשך עשור שנים, בניסיון להטיל את החסות הסורית על לבנון ולהשתמש במשבר הלבנוני כמנוף לקידום יומרותיו של משטר אסד בעולם הערבי ומול ישראל.
מסיבה זו החלטתי לכתוב עבודה סמינריונית על מעורבות סוריה בלבנון והשפעתה על ישראל, כאשר הנושא הנבחר הוא "האם ובאיזו מידה השיגה סוריה את מטרותיה בלבנון?".
עבודה זו מתייחסת לשנים 1985-1975, ובמהלכם מוסיפה להתנהל, בהפוגות, הלחימה בין המחנות הלבנוניים היריבים, בצד מעורבותם הפעילה של כוחות חיצוניים כגון ארגוני המחבלים, סוריה, ישראל, כוחות בינערביים וכוחות בינלאומיים. בחיבור זה אנסה לבחון ולסקור עשור שנים של מעורבות סורית במשבר הלבנוני על היבטיה השונים: האינטרסים הסוריים בלבנון, המניעים שדחפו את משטר אסד להתערב במשבר הלבנוני, אפיון דפוסי הפעולה הסוריים בלבנון, ניתוח יחסיה של סוריה עם מוקדי-הכוח הלבנוניים, ההתמודדות בין סוריה לבין ישראל על ההשפעה בלבנון וניתוח האילוצים השונים שהשפיעו על המדיניות הסורית בלבנון. שאלת המחקר:
האם ובאיזו מידה השיגה סוריה את מטרותיה בלבנון?
השערת המחקר:
המעורבות הסורית בלבנון הביאה לתוצאות שליליות ופגעה במעמדה הבין-ערבי של סוריה.
גישת המחקר:
תהליך קבלת ההחלטות של המדיניות הסורית.
תהליך קבלת ההחלטות נמדד עפ"י סינתזה של הסביבה הפסיכולוגית של מקבלי ההחלטות:  הערכותיהם הסובייקטיביות את המציאות מחד, והסביבה האופרטיבית של קבלת ההחלטות – דהיינו, הרקע הממשי כפי שהוא משפיע על מקבלי ההחלטות, מאידך. נראה שאסד מילא אישית תפקיד מרכזי בכל ההחלטות החשובות שהתקבלו בדמשק בנושא המשבר הלבנוני, ויש כנראה מידה רבה של אמת בהתבטאותו בפני מדינאי צרפתי בכיר על תחושותיו בעת מלחמת האזרחים: "מעולם לא הרגשתי את עצמי כה בודד בחיי".
החלטותיו לא היו בדרך כלל אינסטינקטיביות אלא התקבלו בצורה מסודרת, תוך תהליך של הערכות-מצב והתייעצויות עם מקורביו בהנהגה, עם מוסדות הממשל והמפלגה, עם "דרגי-עבודה", או פרופסורים מהאוניברסיטאות. אפיון זה של תהליך קבלת ההחלטות נכון לשלביו הראשונים של המשבר הלבנוני, אולם ככל שהחריף המשבר וגברה סכנת המלחמה, כן נעשה התהליך סלקטיבי יותר וסביר להניח כי ההחלטות החשובות באמת "התבשלו" והתקבלו בקרב חבורה מצומצמת של אסד וכמה ממקורביו. נראה, שלנוכח הסכנה של בידוד כתוצאה מהתקדמות התהליך ללא השתתפותה, נקטה סוריה בהנהגתו של אסד שלוש אסטרטגיות יסוד:
א.      מעורבות אינטנסיבית בענייניהם הפנימיים של לבנון, אש"ף וירדן על-מנת להבטיח יכולת מרבית להשפיע על כיווני המדיניות העיקריים של גורמים אלה בכל השאלות האזוריות, ומעל לכל – בשאלת היחסים עם ישראל.
ב.       בניין כוח צבאי סורי בהיקף ובתחכום שדי יהיה בהם להבטיח יכולת אוטונומית להתמודדות עם ישראל.
ג.        השתלבות זהירה והדרגתית בסדר החדש, הפרו-מערבי, שהחל להסתמן במזרח-התיכון בסוף שנות ה- 80, ובמיוחד אחרי הפסקת-האש במלחמת איראן-עיראק.
שיטת המחקר:
עוצמה לאומית משמעותו הפוליטית-אופרטיבית של המושג "עוצמה" הוא חמקני במידה רבה, כנראה בגלל מגוון הגדרותיו וכן בשל אי-הבהירות האופפת את יסודותיו המוחשיים והבלתי-מוחשיים של המושג. עוצמה משמע: שליטה על משאבים, על שחקנים ועל מאורעות ותוצאות. במקרה של סוריה מדובר על הממד הדמוגרפי (- אוכלוסייה), הממד הכלכלי (- תוצר מקומי-גולמי של האוכלוסייה) והממד הצבאי (- כוח אדם והוצאות בטחון). עוצמה לאומית היא גורם בעל משמעות רבה בקביעת מעמדה של מדינה בזירה הבינלאומית. הנס מורגנתאו, אשר מיקד את חקר הפוליטיקה הפנים-מדינתית בגילויי העוצמה, קבע באורח חד-משמעי בספרו החדשני "פוליטיקה בין אומות" (1948), ש"הפוליטיקה הבינלאומית כמו כל פוליטיקה, היא המאבק לעוצמה". מקס ובר, המזוהה יותר מכל עם הגישה הכורכת פוליטיקה ועוצמה יחדיו, הסביר מנקודת השקפתו את מהותו ואת דרך תפקודו של השלטון, באומרו כי: "ניתן להגדיר את המדינה המודרנית רק על פי האמצעי הספציפי המיוחד לה – על פי ה"אלימות"", כלומר, השימוש המקובל והמוסכם בעוצמה פיסית. באמצע שנות ה- 70 הייתה לסוריה מרקם מורכב מאוד של אינטרסים לאומיים, כלכליים וחברתיים בלבנון. עניינה המובהק להרחיב את תחום השפעתה בלבנון נבע משום רצונה למנוע את התפוררות המערכת הפוליטית בלבנון ולהגן על הסטטוס-קוו ולכן בחרה לפעול בנושא זה בניגוד למאמציהם של כוחות רדיקליים יותר, ששאפו למוטט את המערכת הזאת. בינואר
1 976, כאשר החריפו בעיות הפנים בלבנון, נאלצה סוריה להעמיק את מעורבותה, על מנת להסדיר את מערכת היחסים הפנימיים ולהשקיטם.