תוכן – העניינים
מבוא
הצגת הבעיה המחקרית השערת המחקר חשיבותה של התקשורת וחשיבותו של השידור הציבורי, כחלק ממנה, לביסוסה של הדמוקרטיה מבנה השידור הציבורי באירופה הסכנות האורבות לשידור הציבורי הדרכים להתמודד עם הסכנות סיכום ומסקנות רשימה ביבליוגרפית תקציר במשטר דמוקרטי העם קובע את גורלו, בוחר את נציגיו, מבקר אותם, מפגין נגדם ומחליף אותם בבחירות. בכדי לעשות זאת עליו לדעת את העובדות ולשמוע דעות שונות ועל פיהם לקבוע את  עמדתו בנושאים שונים. אחד מעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי קובע כי יש צורך בדו-שיח שוטף ומתמיד, הכולל חילופי מידע ודעות בין שליטים ונשלטים. זרימת המידע תורמת לדיון הציבורי ולנקיטת העמדה של האזרחים בנושאים השונים העומדים על סדר היום הציבורי. חסך במידע עלול לנטרל את האזרחים מן האפשרות ליטול חלק בדיון הציבורי ומצד שני, לאפשר למקבלי ההחלטות ליהנות מחופש פעולה, ללא כל חשש מהתערבות חיצונית או מבקרה ולחצים מצד האזרחים.
מכאן שזרימה חופשית של מידע ותחרות חופשית בין הדעות השונות הם תנאי יסודי לקיום משטר דמוקרטי. בעידן של חברת ההמונים נתפסים אמצעי התקשורת כערוצים העיקריים לקיום הדו-שיח הזה ולהזרמת המידע לציבור הרחב. דומה שאין נושא המזוהה יותר כיום עם דמוקרטיה מאשר התקשורת. חוקרים רבים סבורים כי אחד המאפיינים המרכזיים של דמוקרטיה הוא אמצעי תקשורת חופשיים מאימת השלטון, על כן לכלי התקשורת יש למעשה את הכוח לתרום בצורה משמעותית או לתרום בצורה מועטה לביסוסה של הדמוקרטיה. התקשורת מזוהה עם הדמוקרטיה משום שבכל משטר דמוקרטי ניצבים אמצעי התקשורת ההמונים אי-שם בתווך, בין השלטון הנבחר לבין הציבור הנשלט. מבחינה זו, אפשר להתייחס לאמצעי תקשורת המונים כמעין מתווך, הן מבחינת מיקומם הפיזי במרכז או בצומת דרכים והן מבחינת התנהגותם ותפקודם כמעבירים מגוון מסרים – מידע, דרישות ותביעות בין חלקים ומגזרים בחברה. קיומם של המתווכים חיוני למימוש עקרונות הדמוקרטיה – להידברות מתמדת בין הנציגים למיוצגים, למעקב המיוצגים אחרי הנציגים ופיקוח עליהם, להבטחת היענותם לדרישות הציבור ולגיוס תמיכה ציבורית סביב מדיניות. הציפייה מאמצעי התקשורת היא לא רק ליידע אזרחים אלא גם לעודד דיון על החלופות השונות כדרך לעורר את המודעות הציבורית לעצם קיומן.
הצגת הבעיה המחקרית הבעיה המרכזית שברצוני לבחון היא: באיזו מידה תורמת התקשורת לביסוסה של הדמוקרטיה, אם בכלל?
לצורך כך חשוב להגדיר את שדה המחקר – "התקשורת" היא מילת גג הכוללת בתוכה מדיות רבות, כגון: עיתונים מודפסים, עיתונים אלקטרוניים, אתרי אינטרנט, רדיו, טלוויזיה, ערוצי שידור פרטיים, ערוצי שידור ציבוריים וכו'. כשאני מדבר על "התקשורת" כוונתי לערוצי הטלוויזיה הציבוריים. כשאני מדבר על "דמוקרטיה" כוונתי לדמוקרטיה ההשתתפותית הרואה בהשתתפות פעילה בהליך הדמוקרטי ערך בפני עצמו ולא רק הליך פורמלי . זאת כיוון שההשתתפות הפעילה בימינו היא דלה ביותר, במיוחד אם משווים זאת ליוון העתיקה. הדמוקרטיה ההשתתפותית יכולה להיות מובנת כניסיון לתקן את המצב בו הנציגים היום מתמודדים עם בעיות רציניות מתוך חוסר ידע וחוסר הבנה פוליטית של קהל הבוחרים. כיון שרוב הציבור אינו מתמצא בפוליטיקה, תומכי הדמוקרטיה ההשתתפותית מחפשים מנגנון מוסדי עבור הדמוקרטיה הייצוגית שיגביל את השימוש לרעה בסמכויות של נציגי הציבור ושיעמדו בהבטחותיהם לבוחרים. מהציבור שנופל קרבן למעללי הנבחרים נדרשת יותר השקעה בפוליטיקה ופחות התמכרות להנאות החיים. רוסו באמנה החברתית ראה בהשתתפות האישית בפוליטיקה את הביטוי היחיד ל'רצון הכללי" שהוא המהות של ה"מצב המדיני". הדמוקרטים ההשתתפותים היום תולים את יהבם באמצעי התקשורת האלקטרוניים, הם אלה שיגרמו ליותר השתתפות בפוליטיקה.
ברפראט זה לא אתייחס למדינה ספציפית אלא אנסה להכליל את הממצאים לכלל מדינות אירופה וארה"ב, משום שערוצי שידור ציבוריים, במודל כזה או אחר, קיימים כמעט בכל מדינות אירופה ובארה"ב, ועל כן ניתן לדבר בהכללה על חשיבותו של השידור הציבורי, על תפקידיו, על הסכנות האורבות לו ועל הדרכים להתמודד עם הסכנות הללו ולהציע עקרונות וכיוונים להבראתו מבלי לחטוא לעובדות ולהיות רלוונטי לא למדינה אחת ספציפית אלא לכלל מדינות אירופה וארה"ב.
השערת המחקר השערת המחקר מניחה כי התקשורת תורמת במידה מסויימת לביסוסה של הדמוקרטיה.