תקציר מדיניות חלוקת הדיבידנדים  של חברות הנסחרות  בבורסה בתל אביב דיבידנד – תשלום(מזומן) הנקבע על ידי חברה לחלוקה לבעלי מניותיה, מתוך העודפים הניתנים לחלוקה. מניות הטבה -מניות נוספות המונפקות ללא תמורה לבעלי המניות הנוכחים של החברה, באופן יחסי בחלקם בהון המניות.
דיבידנד בעין – דיבידנד המשולם ברכוש ולא במזומן כגון: בנכסים או במניות. סיבות לחלוקת דיבידנדים
1 .החזר השקעה לבעלי המניות – משקיע רוצה סכום כסף שיחזור אליו כל שנה כדי למזער סיכון
2 .שיפור התדמית -חברות משלמות דיבידנד הינן בעלי תדמית גבוהה אשר תורמת לעסקיהם
3 .יצירת אמון בחברה – חברה שמשלמת דיבידנד יוצרת אמון בה שהיא תדאג למשקיעים במקרה הצורך .
4 .איתות למשקיעים על רווחיות – חלוקת דיבידנד מראה למשקיעים " הנה אני מרוויח , הצטרפו אלי וקנו מניות .
מדיניות דיבידנד
1 .חברות בעלות איתנות כלכלית- יש להיות בעל איתנות מסוימת ע" לשלם דיבדינד.
2.שמירה על רמה יציבה של חלוקה- יש לחלק כל שנה סכום בערך זהה מפני שכל שינוי בו מתורגם לבריחה או היענות גדולה של משקיעים. 
3 .קביעת סכום הדיבידנד- יש לקבוע את הסכום שישולם לפי מפתחות אירגוניים.
4.השפעה על מבנה ההון – חלוקת דיבידנד משפיעה על ההון הפנוי שקטן ואפשרויות הפירמה להשקעה מצטמצמות .
טרנדים:
שנים 1998-1999 – שיא בחלוקת הדיבידנדים.
השיא נובע כתוצאה מרכישות גדולות וממונפות שלוו במשיכת מזומנים למימון הרכישה על ידי בעלי השליטה החדשים. תקופת שנת  2000 עד 2002  מאופיינת  ירידה  חדה בשיעור חלוקת הדיבידנדים הן במספר החברות והן בסכום המחולק. הירידה בחלוקת הדיבידנדים נובעת מההפסדים הכבדים של החברות שפגעו ביתרת המזומנים ובחוסנן הפיננסי.
שנת 2001 – בשנה זו נמשכת הירידה בסך הדיבידנד שחולק, כאשר הירידה היא של
5 % לעומת שנת 2000. כמו כן, גם כאן חלה ירידה במספר החברות הבורסאיות שחילקו דיבידנד וכתוצאה מכך תשואת הדיבידנד ירדה. הסיבה העיקרית לירידה בתשואת הדיבידנד היא היעדרותן של חברות גדולות שחילקו דיבידנד בשנים הקודמות והשנה הן לא חילקו.
שנת 2002 – מגמת הירידה נמשכת גם בשנה זו. ישנה ירידה של 18% לעומת השנה הקודמת. בשנה זו 14 חברות לא חילקו דיבידנד מתוך מדד ת"א
5 לעומת 12 חברות בשנה קודמת. תשואת הדיבידנד בשנה, בניגוד לשנים שקדמו, נשמרה ברמה של שנת 2001 מכוון שבשנת 2002 חלה ירידה של כ 20% בסך ערך השוק של החברות הבורסאיות, שקיזזה את השפעת הירידה בסכום הדיבידנדים. שנים 2003-2004 — בשנים אלו חלה תפנית. בשנת 2003 חל גידול בסך הדיבידנד שחולק על ידי החברות בנוסף חלה עליה במספר החברות הבורסאיות שחילקו דיבידנד וכתוצאה מכך חלה עליה חדה בתשואת הדיבידנד הממוצעת והגיע ל 2.5%. עיקר העלייה בשנה זו ניתן ליחס לשיפור רווחיות החברות הבורסאיות. בשנה זו מתוך מדד ת"א
5 , 19
חברות חילקו דיבידנד לעומת 11 חברות שחילקו דיבידנד בשנה קודמת. נתונים כמותיים יינתנו במצגת. מאמר FAMA   בדק את שכיחות משלמות הדיבידנדים בין השנים  1926
עד 1999. הנתונים כיסו את החברות הנסחרות בניו יורק (NYSE) וגם בבורסה אמריקאית לניירות ערך  (AMEX) ובנסד"ק.
שאלות המחקר של FAMA       מהם מאפיינים של משלמי הדיבידנד?
      האם הירידה באחוז המשלמים היא בשל הירידה בשכיחות מאפיינים אלו בקרב חברות הנסחרות באופן ציבורי?
      האם חברות עם מאפיינים הטיפוסיים למשלמי הדיבידנדים הופכות לפחות בעלות סיכוי לשלם?
מחקר FAMA בדק  שאלות אך אנו בעבודתנו נתרכז בשאלת המחקר הראשונה.
מאפייני חלוקת הדיבידנד רווחיות משלמות הדיבידנדים הן בעלות רווחיות נמדדת גבוהה יותר מאשר הלא משלמות.
עבור כל התקופה שנמדדה במאמר שיעור הרווחים המצטברים היה ממוצע של 7.8% לשנה עבור חברות ששילמו דיבידנד לעומת 5.3% עבור חברות שלא ששילמו דיבידנד. הזדמנויות השקעה הזדמנות השקעה הינה צמיחה גבוה של שיעורי הנכסים כאשר הוצאות ההשקעה הן הרבה יותר גדולות מאשר הרווחים של אותן החברות.
במאמר של FAMA  ישנן מספר קבוצות:
חברות שלעולם לא חילקו דיבידנדים ,חברות חדשות אשר זו הפעם הראשונה ששילמו דיבידנדים, חברות אשר משלמות דיבידנדים באופן סדיר וקבוע וחברות שחילקו בעבר והיום לא נוהגות לחלק.חברות שהן משלמות חדשות השקיעו בשיעור גבוה יותר מאשר כל משלמות הדיבידנדים.
חברות שלעולם לא שילמו דיבידנדים הם בעלות הזדמנויות צמיחה טובות יותר. בניגוד לכך, משלמות הדיבידנדים לשעבר הן קורבנות של עין רעה כפולה: רווחיות נמוכה, והזדמנויות השקעה קטנות. חברות אשר שילמו בעבר והיום לא נוהגות לחלק הן בעלות רווחיות נמוכה והזדמנויות השקעה נמוכות.
גודל הפירמה נבחן על פי מספר הנכסים שיש לפירמה משלמות הדיבידנדים הרבה יותר גדולות מהלא משלמות.
תהליך העבודה:
כחלק מתהליך העבודה שלנו אנו ננתח 3 ענפים בישראל כאשר בכל ענף נתייחס ל-2 חברות שכולן נמצאות במדד ת"א
5 . בענף ההשקעות בחרנו את דיסקונט השקעות ואפריקה ישראל, בענף הביטוח בחרנו את מגדל וכלל ובענף הבנקאות בחרנו את לאומי ופועלים.
תקופת הניתוח תתבצע במשך 5 שנים מתחילת 2000 ועד סוף שנת  2004 תוך התייחסות להסבר על כל ענף וחברה ובחינתם של מספר אספקטים שונים:
מדיניות חלוקת הדיבידנדים בכל הענפים שהצגנו אל מול מדד ת"א
5 .
השוואת מדיניות חלוקת הדיבידנד בין הענפים שבחרנו מדיניות חלוקת הדיבידנד בין החברות בכל ענף בנפרד. את הניתוח עצמו נבצע לגבי כל שנה בנפרד כאשר הקריטריונים שאותם נבחן הם:
נבחן את מאפייני הפירמה ע"פ: רווחיות, גובה ההשקעות של הפירמה  וגודל הפירמה .
נבחן את תשואת הדיבידנד בכל חברה ובכל ענף ונשווה את לממוצע של מדד ת"א
5 ( נבדוק האם באותה שנה זה היה מתחת/מעל לממוצע).
נבחן אתPAY OUT- הסכום שהחברה תחלק מתוך הרווח הנקי. כאשר כאן אנו נבחן האם אכן החברה עמדה במדיניות הפנימית שלה.
ניתוח הגרפים:
ענף הבנקאות ניתן לראות בגרף שלאורך השנים שנבדקו, שני הבנקים פועלים ולאומי מהווים אחוז גבוה מאוד מסך כל הדיבדנד שחול ק בענף (לדוגמא בשנת
2 003 שני הבנקים מהווים 99% מסך הסכום שחולק) יש לציין שבנק הפועלים מתמיד במדיניות ומחלק דיבידנדים כל שנה והינו הבנק המוביל בסך סכומי החלוקה.
ענף הביטוח גם בענף הביטוח ניתן לראות שלאורך השנים שתי החברות כלל ומגדל הינן המובילות מבחינת סך סכום חלוקת הדיבידנד בענף.
שתי החברות ביחד מהוות למעלה מ50%   מסך כל הסכום שחולק לדוגמא ניתן לראות שבשנת
2 001 סך הסכום שחולק בכל הענף הינו 480 מיליון ₪ בעוד ששתי החברות חילקו ביחד 390 מיליון ₪ ומהווים 80%) ענף ההשקעות בניגוד לשני הענפים הקודמים שהצגנו כאן החברות שבחרנו  אפריקה ישראל ודיסקונט השקעות לא מהוות את הרוב בסך חלוקת הדיבידנדים בענף.
ניתוח מעמיק יותר על הגרפים וניתוחם יינתן במהלך המצגת.