חסינות ראשי מדינה לפני ואחרי אמנת רומא (1998)

מוסד לימוד
מקצוע
שנת הגשה 2006
מספר מילים 7970
מספר מקורות 21

תקציר העבודה

מכיוון שהחידוש הגדול באמנת רומא, לפחות מבחינה סטטוטורית, מתייחס לחסינות (או אי החסינות) של ראשי המדינה ואישים חשובים נוספים בממשלה, החלטתי למקד את עבודתי בחסינות זו.
מטרתה של עבודה זו הנה לבדוק את ההבדלים בין החסינויות של ראשי המדינה לפני ה – ICC, קרי, לפי המשפט הבינלאומי המנהגי וההסכמי שקדם לו, לבין החסינות לפי אמנת רומא המקימה את ה – ICC.
   אין כל ספק, כי החסינות הנה מוסד שעבר מן העולם, וכי הכלל צריך להיות שראשי מדינה ישפטו על מעשיהם, אף אם הם עדיין מכהנים. החריג לכלל צריך להיות שהשפיטה צריכה להיות בפני בית דין בינלאומי, ואך ורק על פשעים בינלאומיים "מיוחדים", כאלו שהדעת אינה סובלת.
   בכך יושג האיזון בין זכות האנושות לאכיפה לבין זכות המדינה לריבונות. זאת, למרות שלדעתי מוסד הריבונות ממילא הולך ונחלש מכיוון שהמדינה הולכת ומאבדת מהסמכויות שהיו נתונות בידה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה – 20.
   אמנת רומא מהווה, לפיכך, שינוי מבורך בתחום החסינות. היא מרתיעה פושעים, מקדמת את עיקרון השוויון הבינלאומי והפנימי ואת עיקרון ההדדיות הבינלאומי. בנוסף, בצורה שכזו מדינות יעדיפו לשפוט את המנהיג בעצמן, מכיוון שכך יוכלו "לשלוט" בענישה שתוטל עליו.
תוכן עניינים
1)     מבוא – עמוד 2.
2)     פרק א' – האיזון בין ריבונות לאכיפה לאור דוקטרינת "מעשה מדינה" –                   עמודים 5-3.
3)     פרק ב' – שיקולי מדיניות בעד ונגד חסינות ראשי מדינה – עמודים 7-6.
4)     פרק ג' – המצב המשפטי הנוהג לפני אמנת רומא – עמודים 18-8.
5)     פרק ד' – המצב  המשפטי לפי אמנת רומא – עמודים 26-19.
6)     סיכום – עמוד 27.