מטרת העבודה בעולם מושלם (כלומר, אוטופי), תהיה חלוקה צודקת של הנטל, האחריות, המעמד והמשאבים בארגונים ובמקומות העבודה השונים (מה שיגרום, קורב לוודאי, לפירוקם המיידי של כל ועדי העובדים…). בעולם מושלם כזה, יזכו נשים וגברים, כבר מהיוולדם, לשוויון זכויות מלא בחינוך ובהכוונה לרכישת מקצוע. שני המינים ייהנו מחינוך מטפח ואוהד, אשר יעודד אותם למימוש הפוטנציאל האמיתי הגלום בהם, ולא יוצעו מראש לתפקידים המוכתבים באופן סטריאוטיפי (בנים- לטכנולוגיה, הנדסה ומקצועות מתגמלים ויוקרתיים; בנות- להוראה, לסעד ולשירותים). הדלתות לניהול הבכיר בארגונים, למשרות במועצות המנהלים ובמוקדי כוח אחרים, תהיינה פתוחות לנשים ולגברים ( וגם- אשכנזים ומזרחיים, וותיקים ועולים ), אשר יתקבלו לשם, כמובן, על בסיס כישוריהם והתאמתם לדרישות התפקיד ויכולתם לתרום. כל הקבוצות יגיעו לתפקידים ולעמדות אלה באופן ההולם את מספרן וייצוגן בכוח העבודה.
עולם זה, מעצם הגדרתו כאוטופיה, אינו קיים במציאות, ולכן הוא נשאר בגדר חלום או שאיפה עבור רבות מן הקבוצות החלשות בעולם, קבוצות שוליים הנהנות בקושי מן השיירים שמותירים להם החזקים, השולטים ולעיתים אינן מעזות אפילו לחלום עליו.
לכן עבודה זו באה לבדוק ולנתח את יישומה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שנחקק ב- 1988 ובעיקר את הפן של העדפה מתקנת והתיקון לחוק משנת 1995, לגבי שילובן של נשים בעמדות בכירות.