תוכן העניינים

1 . מבוא
2. אגדות ומעשיות
3 . האגדה, המספר והילד
4 . ביקורת 5. סיכום ביבליוגרפיה
1 . מבוא
סיפורי העם קיימים בעולם מקדמת דנא, ורק במאה ה- 20 הפכו נושא למחקר. עובדה זו מצביעה על כך, שסיפורים אלה חדלו להיות פעילות אנושית חיה, ונאצרו בספרים כזכר לתרבות מתה. פה ושם הם ממשיכים לשרוד אצל קשישים אחדים, כתופעה השייכת לעבר והמעניינת חוקרי פולקלור. אולם, יש בסיפורי העם חיוניות, שביכולתה להזין את עולמנו (המבוגרים וילדים), אם נראה בהם מקור בלתי נדלה של משמעויות. עלילתו של סיפור העם מאופיינת ביסודות של קסם ומאגיה. כל חברה אנושית זקוקה לסיפורי העם שלה, כדי לספק לעצמה כלים להתמודד עם מצוקות, עם פחדים, ועם חרדות ואף כדי לקבל אישור על הצלחות. הסיפור העממי מארגן את המציאות ונותן לה משמעות. הוא מעביר באמצעות סמלים ובדרכי רמז קווים מנחים לדרך חיים. בכך הוא נותן הזדמנות לקהל מאזיניו לגבש את תפיסת עולמם ואת זהותם.
הפסיכואנליטיקנים מתעניינים אף הם בסיפור העממי. הם מניחים אותו על ספת הפסיכואנליזה באל-מקום ובאל-זמן, משום שהם מאמינים שבסיפורים אלה גלומים הכלים להבנת הנפש ולידיעה איך היא פועלת וכיצד פעלה מאז ומתמיד.
הפסיכואנליטיקנים רואים בסיפור העממי, המסופר בשפת הסמלים, אמצעי לפירושן של פעולות הנפש. הידוע מכל הפרשנים הפסיכואנליטיקנים של סיפורי העם הוא אולי ברונו בטלהיים, בספרו ^על קסמן של אגדות^. …