המשתה של אפלטון והאריסטוקרטיה האתונאית- ארוטיקה ודימוי עצמי עבודה זו מנתחת את דמות האריסטוקרטיה האתונאית כפי שהיא משתקפת בדיאלוג הפילוסופי "המשתה" לאפלטון.
בעבודה זו אבחן את חיי האריסטוקרטיה האתונאית והשקפת עולמה, דרך הדיאלוגים הפילוסופיים שב"משתה" (Symposium) של אפלטון. לאחר שאגדיר מהי "אריסטוקרטיה אתונאית", אנסה לבחון דרך הטקסט כיצד הגדירה את עצמה, לפי שני פרמטרים עיקריים: היחס שלה ל"המון העם" (demos) מחד גיסא, ולנשים מאידך גיסא. לטענתי, החוגים האריסטוקרטיים שעמדותיהם מוצגות ב"משתה" כוננו את זהותם בין היתר לפי שני יחסים אלו.
            ראשית כל יש להגדיר את המושג "אריסטוקרטיה". כפי שכותב החוקר מ.ט.ו. ארנהיים, ההגדרה היוונית של המושג שונה במעט מהגדרתו המודרנית. ביוונית "אריסטוקרטיה" פירושה "שלטון הטובים". ואכן, כפי שכותב חוקר זה, ההשקפה הרווחת ביוון מאז התקופה הארכאית היתה כי קבוצות מסויימות מוכשרות יותר לשלטון מלידה. אריסטו מאשר את התפיסה הזאת בספרו "פוליטיקה", כאשר הוא מגדיר  את האריסטוקרטיה כשלטון המעטים והטובים. אולם מבחינה היסטורית, "אריסטוקרטיה יוונית" היא כינוי לאוסף משפחות, לרוב בעלות עושר חומרי רב, ששלטו בערים היווניות במהלך התקופה הארכאית. באתונה, כמו בערים יווניות אחרות, התערער שלטונן בסוף תקופה זו וראשית התקופה הקלאסית, בעיקר בשל פוליטיקאים פופולריים (בין אם טיראנים ובין עם רפורמטורים דמוקרטיים) שהכניסו את ההמון לזירה הפוליטית והעניקו לו זכויות הולכות וגוברות. יתר על כן, השגשוג הכלכלי באתונה הקלאסית שיפר את מצבם החומרי של סוחרים ובעלי מלאכה רבים, ואלו ניסו לחדור לשורות האריסטוקרטיה. לפיכך, בתקופה הקלאסית היה מעמד זה נתון במשבר זהות המשתקף היטב בין שורות "המשתה"-