יחידה 1- עקרון תום הלב מהותו של עקרון תום הלב:
כללי:
מכוח הסעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים הכללי: על פי סעיף 12: במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו- 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), יחולו בשינויים המחוייבים.
על פי סעיף 39: בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה. על פי סעיף 61 (ב):
הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשנויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה. …
יחידה 2 – כריתת החוזה כיצר נוצר חוזה:
חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. הצעה היא פנייה של אדם לחברו, המעידה על רצונו לכרות עמו חוזה (גמירת דעת), והיא גם מפורטת דיה (מסוימות). קיבול הוא הסכמה בלתי מסויגת להצעה. החוזה נוצר ע"י השילוב והמפגש של הצעה ע"י צד אחד וקיבולה ע"י הצד שכנגד. ההצעה צריכה לכלול את היסודות הבאים: פניה, גמירות דעת, מסויימות.
הקיבול צריך לכול את היסודות הבאים: גמירות דעת, הודעה שנמסרת למציע, כן לכל הפרטים שהוצעו.
ישנם מקרים שבהם נוצר חוזה שלא עפ"י הדרך הקלסית של הצעה וקיבול
1 .      למשל: מפגש של אנשי עסקים לשם חתימה על חוזה במשרד של עו"ד, המבאר להם את פרטי העסקה ומחתימם על החוזה. בדוגמה זו קשה לזהות את אחד הצדדים כמציע ואת הצד האחר כמקבל, אולם בהחלט עשוי להיכרת חוזה. הוראת סעיף
1 לחוק החוזים הכללי, היא הוראת חוק דיספוזיטיבית, כלומר, הוראת חוק מרשה, שהצדדים יכולים להתנות עליה במפורש או במשתמע. מכאן, שהצדדים יכולים לקבוע דרך חלופית לכריתת החוזה. …
יחידה 3
צורת החוזה, פירושו והשלמתו צורת החוזה כללי:
סעיף 23 לחוק החוזים הכללי, הדן בצורת החוזה, קובע: "חוזה יכול שייעשה בע"פ, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסוימת תנאי לתוקפו עפ"י חוק או הסכם בין הצדדים". לסעיף 23 שני ראשים: הרישא קובע את הכלל והסיפא את החריגים. הכלל הוא: כי הצדדים חופשיים לעצב את החוזה בכל צורה הנראית להם. כלל זה מכונה עקרון חופש הצורה, ומהווה שלוחה של עקרון חופש החוזים.
כאשר נדרשת צורה מסוימת כתנאי לתוקפו של החוזה עפ"י הסיפא של סעיף 23 לחוק החוזים הכללי, דרישה זו עשויה לנבוע משני מקורות שונים: חוק או הסכם בין הצדדים.
דרישת צורה בחוק מגבילה את חופש הצדדים כאשר המחוקק החליט, בשל שיקולים שונים, להעדיף אינטרס אחר, כגון אזהרת המתקשרים, על פני חופש הצדדים לקבוע צורה כרצונם.
לעומת זאת, דרישת צורה בהסכם איננה פוגעת בחופש הצדדים אלא אך מיישמת אותו. המחוקק מכיר בכוחם וביכולתם של הצדדים לקבוע את צורת ההסכם כמו גם את תוכנו, ומאפשר לצדדים אף להגביל את עצמם כלפי העתיק הן לגבי צורת החוזה הן לגבי תוכנו. הגיון זה מבטא את עקרון חופש החוזים. מבין דרישות הצורה בולטת דרישת הכתב, דרישה לחוזה נפרד מהחוזה העיקרי לשם שינוי תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.
…
סיכום יחידות 4-5
פגמים בכריתת חוזה פרק ב' לחוק החוזים הכללי פרק ב' לחוק החוזים הכללי:
פרק זה עוסק במצבים שבהם נכרת חוזה, אולם בתהליך הכריתה אירע פגם. סוגיית הפגמים בכריתת החוזה עוסקת בפתרון המשפטי של מצבים שבהם הגם שישנן הצהרות רצון היוצרות חוזה, הצהרת הרצון (של צד אחד או של שני הצדדים) אינה מבטאת את הרצון האמיתי. פגמים אלו הם פגמים ברצון ולא פגמים המונעים קיומו של חוזה, כדוגמת אי קיום דרישת הכתב המהותית, שאז כלל לא נכרת חוזה. רק כאשר התקיימו – עפ"י מבחן חיצוני – יסודות הכריתה, ההצעה והקיבול, ונכרת חוזה, אפשר לטעון כי תהליך הכריתה נפגם. סוגיית הפגמים בכריתת החוזה עוסקת בפתרון המשפטי של מצבים שבהם אין הצהרת הרצון (של צד אחד או של שני הצדדים) מבטאת את הרצון האמיתי. פגמים ועקרון תום הלב:
…
יחידה 6
חוזה על תנאי כללי:
חוזה על תנאי – סעיף 27 לחוק החוזים הכללי:
I.        חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן – תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי       (להלן – תנאי מפסיק).
II.      חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון עפ"י חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה.
III.    חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שנתקיים התנאי.
קיומו של תנאי מסוים או העדרו עשויים לגרום לכך שחוזה שהצדדים מעונינים לכרות יהיה תקף או חסר תוקף לחלוטין.
כך, למשל, בהעדר היתר בנייה לא יוכלו הצדדים לקיים ביניהם חוזה בנייה חוקי. במצבים אלו הצדדים יכולים לפעול באחת משתי דרכים חלופיות:
I.         לדחות את כריתת החוזה ולהמתין עד שידעו אם התנאי התקיים אם לאו, ומה השפעתו על הצדדים וזכויותיהם, ורק אח"כ להחליט אם ייכרת ביניהם חוזה – בדרך זו טמונים סיכונים וצפונה אי ודאות, לא רק לגבי התרחשות האירוע החיצוני, אלא גם לגבי מידת הנאמנות שהצדדים חייבים זה כלפי זה לפני שנכרת ביניהם חוזה מחייב.
II.       לכרות מידית חוזה אשר יותלה באירוע חיצוני, קרי חוזה על תנאי – באמצעות התניית החוזה בתנאי חיצוני, הצדדים לחוזה יכולים להקנות נפקות משפטית למאורעות עתידיים, בעלי חשיבות לגבי החוזה. עפ"י פתרון זה, הצדדים קשורים בחוזה