התכוונות עצמית בחגיגת קיץ

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח
שנת הגשה 2006
מספר מילים 2446
מספר מקורות 2

תקציר העבודה

ההתכוונות העצמית  בחגיגת קיץ התכוונות עצמית – הגדרה לטענת רות קרטון בלום , בהגדרת המושג התכוונות עצמית יש להתייחס לשתי קטגוריות : ארס פואטיקה  והתכוונות עצמית . ארס פואטיקה שירה שעוסקת בשירה. שירה שמנסחת אמירה על לשון השיר, על אומנות השיר, על סוגי השירה, על תהליך הכתיבה או על היוצר עצמו. זוהי לשון שעושה שימוש במילים כדי לומר משהו על לשון השיר עצמה. לשון המוסבת כלפי עצמה. שיר ארס פואטי חשוף לעיתים באופן גלוי, ולעיתים מתגלה תוך קריאה ופירוש. מאפייני היצירות הארס פואטיות : ·       היצירות נושאות בחובן אמירה כלשהיא על האומנות עצמה. על תפקיד היצירה בעולם, על חשיבותה , על היוצר ועל תהליך יצירתו. " אל תתייגע הקורא , לתהות על סוד שיחו של סדר השירים הזה " ( שיר הערת שוליים עמוד 145) ·       ביצירות הארס פואטיות קיימות אמירות שנאמרות באופן ישיר או מופקות מהיצירה באופן עקיף באמצעות מטאפורה וסמלים." לא .לא קצרה הנשימה ועוד נחזק ונתחזק זאת אומר אני לך בשמה של הנפש הזאת" ( עוד מדברי המחבר עמוד 105) ·       היצירות הארס פואטיות דומות במסרים ובעקרונות בג'אנרים השונים .
התכוונות עצמית יצירה שירית המתכוונת לעצמה . ההתכוונות העצמית היא אחד מהסימנים למודרניזם באומנות .
בהתכוונות עצמית קיימות תחבולות המפנות את תשומת הלב של הנמען אל היצירה עצמה ומבליטות את היותה מעשה אמנות מלאכותי , תחבולות אלה גוזלות את הקשב של הנמען מן המסומן החיצוני של היצירה וממקדות אותו בה עצמה. ההתכוונות העצמית מופיעה בדרכי עיצוב שונות והן תלויות בז'אנר . בשירה ההתכוונות העצמית מובלטת באמצעות הלשון .
בשיר "הבהוב ברק חורף"  המגדיר את התכוונותו ההגותית של הספר כולו , מכוון אותנו המשורר אל פקפוקיו ביכולתה של השירה לגעת בממשות . אלתרמן משתמש בלשון כדי להוביל את תשומת לב הקורא , שימוש הפוך במשמעות שיוצר את ההכוונה העצמית הפניית הקורא לחיים עצמם , להתבונן בדברים הגדולים והקטנים גם יחד.
אלתרמן משתמש בברק כמסומן שבאמצעותו הוא רוצה להעביר את המסר המרכזי של הספר, החיים מורכבים מרגעים אפשר למצות כל רגע בתוך הדברים הגדולים .
קיים שימוש מוטיבים וסמלים שוליים אך המסר שלהם הוא מרכזי .  השימוש בברק כמוטיב להמחשת המסר הרעיון העיקרי , הברק שהיה בעל משמעות אחרת בעיני הקורא הופך למשמעות שונה בתוך היצירה וכאן יש את ההתכוונות ליצירה ולא למשמעות הכוללת של הברק . הברק מכונה ביצירה " רגע שהאיר את הסביבות " , תיאור של רגע המלא באנרגיה , יצירתיות מאיר את הלילה , אבל אין להתעלם גם מאיכותו המסנוורת של  הברק זו המעמעמת את המציאות משום שהיא מכה בסנוורים את הרואה. וכאן הברק מקבל משמעות עמוקה מסר לחברה התבוננות בחיים עצמם וביטול הגבולות בין המרכזי לשולי , התבוננות ומתן משמעות לדברים הקטנים והגדולים.