חנה הנביאה                                                       דעת חוקרים לגבי דמותה של חנה חנה היא אימו של הנביא החשוב, שמואל.
חוקרים רבים רואים בה דמות שולית, מעין מעבר חסר חשיבות וחוליה מקשרת להופעתו של שמואל הנביא.
לדעת חוקרים אלה, חנה הינה דמות מקרית, שכל קיומה הוא לצורך הופעת אדם חשוב זה.
העקרות, התפילה וסיפור לידת שמואל  הינם סיפורים שוליים בעיניהם, ואפילו נדרה של חנה להשאלת בנה "כל הימים" לבית ה' נתפסת בעיניהם כהבטחה של אחר ייאוש.
זהותם של החוקרים לא ידועה.
שם הכותב- בו נתפרסמו הדברים: הרב שלמה אבינר איני מסכים עם דבריהם, כיוון שכל מטרת הנביאים היא להראות כיצד הקב"ה פועל במסתרים, כיצד הקב"ה מנהיג את עולמו, ואין אוסף של מקרים,אלא הקב"ה מגלגל כל ההתרחשויות,המביאות בסופו של דבר להקמת מלכות ישראל.
לא ניתן אף לומר, שחנה היא דמות שולית, כיוון שיש לה תפקיד מאוד חשוב בחינוך כלל ישראל (מפורט ומבואר בהמשך העבודה),ואף משבחת ומרוממת שמו של הקב"ה בתפילתה,ואין זה מתקבל על הדעת,שאישה ,הבאה לפאר שמו של בורא עולם,תתפס כדמות שולית.           חנה והסיבוך המשפחתי לאלקנה וחנה, המרוממים מעם, אשר נועדו לגדל את שמואל, היה סיבוך משפחתי מאוד מורכב.
הסיבוך הראשון היה משפחה עם שתי נשים, שזהו מצב המהווה מקור למתחים ולקשיים, שכן כבר בלשון התורה האישה השנייה נקראת צרה( שמואל א' פרק א' פס' ו') והיא מקור לצרות, כלומר אישה שנייה גורמת למצע של אווירת שנאה בבית.
הסיבוך השני היה עקרותה של חנה.
שני הסיבוכים הללו מופעים אף אצל האימהות:
שרה הייתה עקרה, ואף לה הייתה צרה, הגר. רחל ולאה היו שתיהן במקביל  נשות יעקב , ואף לאה אמנו חשה עצמה שנואהורחל הייתה זמן רב עקרה.
ארבע פעמים בשנה נהג אלקנה לעלות לשילה עם משפחתו: שלוש פעמים עפ"י התורה ופעם אחת בנדבהסעודת זבח המשפחה החגיגית מלווה בצער עקרותה של חנה לעומת שפע המנות, הניתנות לפנינה וילדיה.
"ולחנה יתן מנה אחת אפיים כי את חנה אהב וה' סגר את רחמה וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה כי סגר ה' בעד רחמה"( שמואל א' פרק א', פס' ה'-ו') אלקנה משתדל לפייס את חנה, היושבת ליד שולחן החג לבדה, בעוד פנינה יושבת עם כל ילדיה.
–