עבודה מסכמת במשפחה בגירושין
1 . סיפור הגירושין של נטע:
יש להקדים ולומר כי מרבית סיפור הגירושין של נטע שאוב מן הזכרון ומסיפורים שסיפרו לה, מכיוון שהייתה קטנה מאד כאשר הוריה התגרשו. נטע ואחותה נולדו וגדלו ברוסיה ועלו לארץ כאשר נטע הייתה בת 8. הגירושים התרחשו כאשר נטע הייתה בת 3 ואחותה בת 7. לדבריה של נטע, ההורים שלה אף פעם לא הסתדרו: "אף פעם לא הבנתי מה בעצם הם עושים ביחד".
היא טוענת שהיה ביניהם חוסר התאמה בסיסי, באישיות ובתחומי העניין. כאשר נטע הייתה בת שלוש, אמא שלה גילתה שבעלה מקיים מערכת יחסים אינטימית עם חברה טובה שלה, המבוגרת ממנו בעשר שנים. כאשר היא גילתה זאת, היא ביקשה ממנו לעזוב את הבית. אך אביה של נטע היה מאד קשור לבנות ולא רצה לעזוב אותן, ואף הציע להישאר עם האישה שהוא לא אוהב (אמא של נטע) רק כדי לא לאבד את הקשר עם הבנות. אך היא לא הסכימה והם התגרשו. האב המשיך לשמור על קשר מאד הדוק עם הבנות, כאשר הן בילו אצלו את כל סופי השבוע, החגים והחופשות וביקרו אצלו כמעט מדי יום ביומו. נטע מספרת שאביה היה הדמות המשמעותית בחייה מבחינת עיצוב האישיות הרוחנית שלה. כלומר, הוא העניק לה המון ידע, חשף אותה לתרבות ולחוויות שונות. אמה מבחינתה, סיפקה רק את צרכי הקיום הפיזי הבסיסי והייתה מאד טרודה סביב הפרנסה לאורך כל שנות חייהן המשותפים. כאשר האם תיכננה לעלות לארץ עם הבנות האב התנגד מאד וניסה למנוע את יציאתם בכל מחיר. אולם לבסוף העלייה אושרה ללא תקלות, כאשר במהלך כל חופשת קיץ, במשך כארבע עשרה שנים, האב מימן את נסיעתן של נטע ואחותה לרוסיה, לבלות עמו ועם משפחתו את חופשת הקיץ. במהלך כל הילדות, עד גיל ההתבגרות, נטע חשה הזדהות גדולה עם אביה, העריכה והעריצה אותו: "אבא היה תמיד מפנק, לקח אותנו לקונצרטים, לאירועי תרבות…".
לעומת זאת, עם אמא שלה היה תמיד קשר מאד מורכב וסבוך: "אמא הייתה השוטר הרע ואבא היה השוטר הטוב, ועד היום אני לא סולחת לה בגלל זה".  אך נטע אומרת שהיא תמיד העריכה את אמא שלה על הדאגה לקיום הפיזי שלה. כך שבעצם עד גיל ההתבגרות, היא מאד העריכה את אביה, וכלפי אמא היה יחס אמביוולנטי מכיוון שמצד אחד: "לאמא אף פעם לא היה זמן להשקיע בי רוחנית ותרבותית ולדאוג לחינוך שלי", אך מצד שני, היא מאד דאגה לפרנס אותן ולדאוג לנוחות שלהן. בגיל ההתבגרות, נטע שמעה לראשונה מפי אמה את סיפור הגירושין כפי שהתרחש באמת, ושמעה את הסיבה לעזיבתו של אבא – הוא ניהל מערכת יחסים עם חברה של אמה. מאז, החלה ביקורת בלתי פוסקת מצד אמה של נטע כלפי אביה, וגם בעולמה של נטע ובהערצה הילדותית שלה לאביה חלו שינויים והחלו להיווצר סדקים. היא החלה לכעוס על אבא: "מילא שינטוש את אמא, אבל למה שינטוש גם אותנו?" היא החלה לגבש חוש מוסריות מפותח מאד, והאשימה את אביה בחוסר מוסריות וחוסר אחריות:
"הרומן שלו היה יותר חשוב מאיתנו…".
בעצם, הגילוי של "הבגידה" היווה סדק בתמימות הילדותית של נטע ובהערצתה את אביה. משהו בעולמה האוטופי הילדותי נשבר והיא החלה להיחשף למורכבויות של עולם המבוגרים. היא מודה שאף פעם עד אז לא באמת שאלה את עצמה למה אבא עזב. "כל הזמן פשוט חשבתי שזה המצב. בקושי זכרתי מציאות שאבא היה איתנו. אחותי זכרה את זה טוב מאד, ולה ההתמודדות הייתה הרבה יותר קשה. היחסים שלה איתו היו תמיד יותר מרוחקים וקרירים, והיא תמיד שמרה לו טינה מסויימת. אני לא.
תמיד הערצתי אותו ואהבתי אותו. ידעתי שפשוט יש לו משפחה אחרת. וגם אותנו. לא יודעת, זה איכשהוא הסתדר לי בראש הילדותי שלי".
כאשר גילתה בגיל ההתבגרות את הסיבה האמיתית לעזיבתו של אביה, החלה נטע להתנהג כלפיו בניכור מסויים ואף סירבה לנסוע לבקר אותו בקיץ אחד.
במקביל, החלה נטע להביט בביקורתיות גם כלפי אמה, ולהפסיק להעריך אותה: "אני חושבת עכשיו שהיא בכלל לא שפויה…".
היא כעסה על אמא שלה מכיוון שהיא הציפה אותם בביקורת על האב. "אבא אף פעם לא דיבר על הגירושין. ואמא שלי לא מפסיקה לדבר על זה..". היא מתארת את היחסים עם אמה כ: "תרבותיות קרירה ומרוחקת". היא מבינה שאמא שלה היא בן אדם מורכב שקשה לחיות במחיצתו: "אף אחד לא יכול להסתדר איתה", "אני לא יכולה להיות הבן זוג שלה".
בגיל ההתבגרות נטע הביעה תחושות של כעס ואכזבה משני הוריה. מאביה היא התאכזבה בגלל חוסר המוסריות שלו, ומאמה בגלל החינוך או חוסר החינוך שנתנה לה ובגלל אופיה הקשה. היא חוותה תחושות ניכור כלפי שתי מערכות התמיכה המרכזיות בחייה – אמה ואביה, וחשה בודדה מאד במערכה של גיל ההתבגרות. גיל ההתבגרות שלה התאפיין בהתבגרות מוקדמת. היא מעידה על עצמה שתמיד הייתה מאד בוגרת ואחראית ותמיד היה אפשר לסמוך עליה, החל מגיל מאד צעיר. אולי כאנטיתזה או כמחאה על התנהגות הוריה שנתפסה בעיניה כלא מוסרית.
מעין מרד הפוך של גיל ההתבגרות – ההורים לא מתנהגים בצורה בוגרת, אני אתנהג בצורה בוגרת. ההורים לא מוסריים, אני אהיה סופר מוסרית וכו'.
כיום נטע בת 23. בתפיסת עולמה של נטע ובחוויה שלה, הגירושים היוו עבורה טראומה מתמשכת ורבת השלכות. היא חיה בתחושה תמידית שהכל יכול לקרוס פתאום. "תחושה שאי אפשר לסמוך על אף אחד. אי אפשר לבנות שום חברות אמיתית, כי אולי היא תיגמר פתאום…". סיפור הגירושין השפיע מאד על כל שלב התפתחותי בחייה של נטע. מבחינתה, היא עדיין סוחבת דברים מן הילדות ומגיל ההתבגרות.
לתחושתה, הגירושין משפיעים בעיקר על מערכות היחסים בחייה, במובן זה שהיא מאד חשדנית כלפי אנשים ובניית מערכות יחסים, היא אינה ממהרת לתת אמון באנשים אחרים, ולדבריה יש לה חרדת נטישה, בעקבות חוויה מאד מוקדמת של בגידה, שהטמיעה בה תחושות קשות, שרישומן ניכר עד היום. נטע חושבת שכל מערכת יחסים בעברה ובהווה מושפעת בעקיפין או במישרין מן הגירושין: "אני שופטת מאד בחומרה כל אדם חדש שנמצא סביבי, בודקת האם הוא מוסרי ומצפוני מספיק. כבר נכוויתי פעם אחת בחיים עם אבא לא מוסרי". במערכת היחסים הזוגית הנוכחית בחייה היא מאד זהירה, ומנסה לצעוד בצעדים בטוחים ולא פזיזים. היא כל הזמן בודקת האם באמת ניתן לסמוך על בן זוגה, ומחפשת סימנים מוקדמים לנטישה. "אני יודעת שזה ממש מופרע מצידי, אבל אני לא מרגישה מספיק בטוחה אף פעם עם אף אחד".
2 . מתוך הראיון עם נטע עולות מספר תימות מרכזיות. ביניהן פנטזיית האיחוד מחדש, חווית נטישה ובגידה, התבגרות מוקדמת, קשיי משפחה עולה וחד הורית, הדרה חברתית של נושא הגירושין וילדים להורים גרושים, קושי במתן אמון במערכות יחסים חדשות, הזדהות וחוסר הזדהות עם כל אחד מן ההורים בתקופות שונות ושאר תימות חשובות נוספות.
בחרנו להתמקד במספר תימות שניכר היה כי הן מרכזיות להבנת סיפורה של נטע, ושנמצא עליהן חומר אקדמאי ומחקרי.  …