היכולת להגיע להריון וללידה תלויה בגורמים פיסיולוגיים, אנטומיים, חיסוניים ופסיכולוגיים מורכבים. הגבר צריך כושר יצירה תקין של תאי זרע; אנטומיה תקינה של איברי הרבייה לייצור ולהובלת תאי הזרע; ופעילות מינית תקינה, על מנת להחדיר לנרתיקה של האישה כמות תקינה של תאי זרע תקינים מבחינת התפקוד, המבנה והתנועתיות. האישה צריכה מערכת הורמונלית תקינה בציר של בלוטות ההפרשה במוח ובשחלה על מנת לאפשר מחזור תקין, יכולת ביוץ תקינה, ומערכת הורמונלית תומכת תקינה.
החצוצרות צריכות להיות פתוחות עם תנועתיות תקינה על מנת לקלוט את הביצית שחרגה מהשחלה, ועל מנת לאפשר מפגש בין הזרע והביצית. על תא הזרע לחדור לתוך הביצית ולהפרות אותה, והעוברון צריך לנוע מן החצוצרה אל הרחם. רירית הרחם צריכה להיות תקינה על מנת לקלוט את העוברון, ולאפשר לו התפתחות תקינה. דבר זה מצריך גם מערכת הורמונלית מתאימה לאורך ההריון. הזוג צריך להתאים זה לזה מבחינה נפשית, כדי לאפשר חיי אישות תקינים.
עקרות של זוג מוגדרת בדרכים שונות. ההגדרה המקובלת היא חוסר יכולת להרות במשך שנה למרות קיום יחסי אישות סדירים ובלתי מוגנים. כמובן שלפי הגדרה זו לא בכל מקרה מדובר בעקרות קבועה ובלתי ניתנת לתיקון.
השכיחות של זוגות בלתי פוריים משתנה בהתאם להגדרות שונות, ובהתאם למוצא אתני. הנתונים בספרות לא תמיד משקפים את השכיחות האמיתית, שכן הם מדווחים ממרכזים רפואיים לטיפולים בעקרות, אך אנשים משכבות סוציו אקונומיות נמוכות לא מגיעים לבירורים אלו, ודווקא שם יש שכיחות גבוהה של אי-פוריות. קיימים גם הבדלים בדיווחי הספרות ביחס לאחוז היחסי של סיבות שונות לעקרות. כמו כן יש לציין את העובדה, שאחוז הזוגות הבלתי פוריים עולה בהתמדה בשנים האחרונות. יש עדויות על ירידה באיכות תאי הזרע ובכמותם ב-50 השנים האחרונות, וכמו כן יש עליה משמעותית בשכיחות העקרות של נשים בשנים האחרונות. הסיבות לכך הן כנראה מרובות, וכוללות חשיפה לגורמים סביבתיים ותעסוקתיים שונים, כגון רעלים כימיים וקרינתיים, עישון, שימוש בסמים רכים וקשים, ושינויים באורח החיים המעודד קריירה נשית ודחיית גיל הנישואין.
שכיחות העקרות באוכלוסייה הכללית נאמדת בכ-%10%-15 מכלל הזוגות. מתוכם בכמחצית מהמקרים נובעת העקרות מבעיות פוריות בגבר; בכשליש מהמקרים הסיבה נובעת מבעיות פוריות באשה; ובכחמישית מהמקרים הבעיות נובעות מאי התאמה רפואית של בני הזוג.
ב-%10%-30 מהמקרים יש יותר מסיבה אחת לעקרות הזוג. בכ-%10 מהזוגות העקרים לא ניתן למצוא סיבה מוגדרת לעקרות. יש להניח, כי קבוצה זו תלך ותצטמצם, ככל שיגדל הידע הרפואי-מדעי ביחס לבעיות פוריות ועקרות, וככל שהמרכזים הרפואיים יוכלו להקדיש יותר משאבים לבירור נושאים אלו.
בשנים האחרונות חלה התפתחות גדולה מאוד בהבנת התהליכים הגורמים לאי פוריות, באבחונם, ובדרכי הטיפול בהם. ניתן כיום לאבחן רבות מהסיבות לעקרות הגבר, האישה, או הזוג. כמו כן ניתן כיום לטפל בחלק ניכר מההפרעות בפוריות הגבר, האישה, או הזוג.
ההערכה היא, שכמחצית הזוגות הסובלים מאי פוריות מצליחים להגיע להריון וללידת צאצאים. מידת ההצלחה תלויה במשך אי הפוריות, בגיל האישה, בסיבת אי-הפוריות, ובעיקר בניצול אפשרויות הטיפולים המתקדמים והטכנולוגיות החדישות להפריה. כמו כן יש זוגות עקרים שמגיעים להריון וללידה ללא כל טיפול, וההערכה היא שהדבר קורה בכ- 3% כל חודש.
בירור ראשוני של זוג עקר כולל בדיקת הזרע, בדיקת הביוץ, ובדיקת הרחם, החצוצרות והאגן. לפי סקרים שונים ניתן להגיע לאבחנת סיבת העקרות של הזוג בדרך ראשונית זו בכ-%70%-85. ביתר המקרים יש צורך בבירורים מתוחכמים ויקרים במיוחד.
באחוז ניכר ממקרים אלו לא ניתן כיום להגיע לתוצאות חיוביות, למרות ההשקעה הרבה של בני הזוג – הן מבחינה גופנית ונפשית, והן מבחינה כלכלית.
הטיפולים לתיקון העקרות כוללים תרופות הורמונליות ואחרות, השבחת הזרע, תיקונים ניתוחיים של פגמים שונים, ועקיפת פגמים שונים באמצעים מלאכותיים, כגון הזרעה מלאכותית, או הפריה חוץ גופית בטכניקות שונות.