הקשר בין מחיר הנפט ועקומת פיליפס במשק הישראלי

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , , , ,
שנת הגשה 2004
מספר מילים 630
מספר מקורות 3

תקציר העבודה

עקומת פיליפס ( Phillips Curve) : Robert E. Hall & John B.
Taylor (1997)                                העקומה המתארת את הקשר בין  השינוי ברמת המחירים לבין הגורמים הקובעים אותה נקראת "עקומת פיליפס" על שמו של  A. W. Phillips , כלכלן בריטי שחקר קשר זה לראשונה. עקומת פיליפס היא תוצר של ניסיונות למציאת דינאמיקה לתופעת האינפלציה.
פיליפס חקר את הקשר בין עלייה ברמת המחירים, אינפלציה, לבין השינוי בתוצר , וזאת תוך שימוש בפיתוח של "חוק אוקון" , המקשר בין תוצר לאבטלה. חוק אוקון מבטא את היחס ההפוך שבין אבטלה ותוצר  , כלומר קובע את המשוואה לפיה ככל שרמת התוצר גבוהה יותר כך רמת האבטלה נמוכה יותר:
Y   U = Up  – 1/3*[(Y-Yp)/Yp] Up – שיעור האבטלה הטבעי * Yp – שיעור התוצר הפוטנציאלי * U – רמת האבטלה Y – רמת התוצר * שיעור פוטנציאלי / טבעי הינו השיעור הנורמאלי   בהעדר השפעות חיצוניות של שגשוג או מיתון.
                                                                     π   פיליפס השתמש בקשר השלילי שמתואר ע"י "חוק אוקון" בין תוצר לאבטלה לתיאור הקשר החיובי שבין תוצר לאינפלציה וכמובן לתיאור הקשר השלילי שבין אבטלה לאינפלציה:
= πe + ƒ[(Y-1-Yp) /Yp ] π π    – שיעור האינפלציה πe – שיעור האינפלציה המצופה ע"י הציבור Y-1 –  שיעור התוצר בשנה הקודמת Yp – שיעור התוצר הפוטנציאלי     המקדם 'ƒ' קובע את שיפועה של עקומת פיליפס. ככל שמקדם זה הינו גבוה יותר כך תגיב רמת המחירים בצורה חדה יותר לשינויים בתוצר והמשק יחזור לשיווי משקל בקצב מהיר יותר. באופן דומה כאשר מקדם זה הינו נמוך , הפער שבין התוצר בפועל לתוצר הפוטנציאלי עשוי להמשך שנים רבות.
גורם הציפיות לאינפלציה מהווה חלק חשוב במשוואת עקומת פיליפס: אם התוצר הריאלי עבר את התוצר הפוטנציאלי ומצב זה הינו קבוע ולאורך זמן הרי שרמת המחירים תעלה באופן קבוע.
במקביל לגידול באינפלציה גם הציפיות לאינפלציה תחלנה לצמוח ותגרומנה לעלייה חדה יותר של רמת המחירים. לכן ככל שרמת התוצר גבוהה יותר מרמת התוצר הפוטנציאלי קצב האינפלציה יהיה גבוה יותר ובכלכלה בה רמת המחירים קבועה יחסית יימצא המשק ברמת תוצר שקרובה לרמת התוצר הפוטנציאלי.
תיאוריה זו הייתה מקובלת עד לשלהי שנות ה-69 אז הציגו שני כלכלנים, כל אחד באופן עצמאי , תיאוריה שחולקת על עקומת פיליפס. עד אותה תקופה לא יחסו חשיבות רבה לגורם הציפיות לאינפלציה וכלכלנים רבים נטו להתעלם ממנו בטענה כי השפעתו שולית למדי. Edmund Phelps          מאוניברסיטת קולומביה ובעיקר Milton Friedman הציגו את טענותיהם בשנת 1969
וטענו כי קיום הקשר בין אינפלציה לאבטלה הינו תוצר לוואי של הקשיחות בהסכמי השכר במשק. כאשר רמת המחירים עולה מסיבה כל שהיא ,  כיון שרמת השכר מקובעת  בחוזים הרי שלפרק הזמן של תקופת החוזים נוצרת שחיקה בשכר הריאלי . שחיקה זו מביאה לירידה בשכר הריאלי ולכן גורמת לגידול בביקוש לעובדים ולכן לגידול ברמת התעסוקה. כך מתקיים הקשר השלילי בין רמת המחירים לרמת האבטלה אולם קשר זה מוגבל לפרק הזמן של חוזי התעסוקה בלבד, ועם תפוגת החוזים ייחתמו הסכמי שכר חדשים שיתאימו לציפיות החדשות לאינפלציה ויבטלו קשר זה. לכן קבע פרידמן במחקרו כי עקומת פיליפס נכונה לטווח הקצר בלבד, וכן טען כי קצב האינפלציה לכשעצמו דומיננטי הרבה פחות מהציפיות לאינפלציה שכן רק שיעור האינפלציה שמעבר לשיעור המצופה (הגורם שלא בא לידי ביטוי בחוזי השכר) ייצור את אותה שחיקת שכר שתקיים את עקומת פיליפס.
משוואת עקומת פיליפס ומחירי הנפט :
באמצעות משוואה זו נבקש למצוא את השתלבות מחיר הנפט בקשר השלילי שבין אבטלה ואינפלציה כפי שבא לידי ביטוי בתרגום חוק אוקון לעקומת פיליפס. בחרנו לא להשתמש בנוסח המפורש של עקומת פיליפס הכולל בתוכו את פער אוקון בין התוצר לתוצר הפוטנציאלי את משתנה הציפיות לאינפלציה אלא בנוסחה המופשטת הכוללת רק את משתני האינפלציה, האבטלה ומחיר הנפט.
גם כאן בוצעו שני סוגים של רגרסיות: האחת ליניארית והשניה לוגריתמית על מנת למצוא את התיאור הטוב ביותר לקשר זה.
המשוואה מהצורה:                  π = α + βU+ γP המשתנים: