תקציר בשנים האחרונות תופעת האלימות כלפי נשים עלתה למודעות הציבורית יותר מאי פעם עקב פעילותם הרבה של התנועות לזכויות האדם וארגוני הנשים, והפכה מבעיה השייכת לתחום הפרטי לבעיה חברתית וקרימינלית. בעקבות שינוי תפיסתי זה ומסקנות ועדת קרפ, אשר בדקה את תפקוד רשויות החוק בנושא אלימות במשפחה, נערכו שינויים מרחיקי לכת בחקיקה ובמדיניות רשויות החוק. בעקבות השינוי בחוק הפורמלי הוגדרה מחדש עבירת האלימות במשפחה והפכה מעבירה מסוג "עוון" לעבירה מסוג "פשע", ומדיניות המשטרה התמקדה בגישה סמכותית באכיפת החוק, במקום גישת "יישוב סכסוכים" שעל פיה פעלו קודם לכן. למרות שינויים אלו, קיימות עדיין עמדות מוקדמות כלפי אלימות בין בני זוג בקרב שוטרים ושופטים, המעיבות על אופן טיפולם בעבירות אלו.
בנוסף, עמדות מוקדמות אלו מהוות מכשול בדרכן של הנשים להתלונן ולפנות לעזרת רשויות החוק. יחד עם זאת, ניתן להבחין כי לעומת העבר קיים שיפור כלשהו בטיפול רשויות החוק בנושא, ופועל יוצא מכך הוא שמספר הנשים המוכות שמתלוננות כיום גדול יחסית. אולם, זו רק ההתחלה, ויש צורך להמשיך ולשפר את טיפול רשויות החוק בנושא זה, ולשלבו יחד עם שירותי הרווחה ועם המסגרות הטיפוליות בקהילה, על מנת להעניק לנשים המוכות את השירות הטוב ביותר.
תוכן עניינים
תקציר .
2
מבוא
..
3
סקירה היסטורית של התהוות החוק הפורמלי –
5-4
מדיניות רשויות החוק והתנהלותן בפועל –..
9-6
מוכנות הנשים להתלונן והקשר לעמדותיהם של שוטרים ושופטים  – 12-10 דיון וסיכום -.
14-13
בבליוגרפיה
-..
17-15