פרשת "קו
3 00" נחרטה בזיכרון הציבורי הישראלי כמקרה חריג. הפרשה טלטלה את התודעה הציבורית והבהירה כי במקרה זה ויתכן כי במקרים נוספים שלא נחשפו בעבר, האצטלה הביטחונית נתנה כסות למעשים בלתי חוקיים ומושחתים, שבכל קונטקסט אחר שאינו ביטחוני לא היו מתקיימים ואם היו מתקיימים אזי האחראים להם היו מועמדים לדין ונענשים בהתאם.  לא רבים המקרים בהם נחשפה מערכת הביטחון הישראלית לביקורת כה נוקבת מצד הממסד והציבור כמו בפרשה זו. את "פרשת קו 300" הכרתי ולמדתי בעבר אך בחרתי לנתח אותה ואת השלכותיה בעקבות הבג"צ שהוגש השנה ע"י חברי הכנסת יוסי שריד ומוסי רז כנגד כוונתו של ראש הממשלה אריאל שרון למנות את אהוד יתום ליועץ ראש הממשלה לענייני טרור. מתוקף עבודתי בכנסת הייתי מעורבת בהגשת הבג"צ ובדיונים, עד לפסיקה בה הכריע בג"צ כי אהוד יתום אינו ראוי , בשל מעורבותו בפרשת "קו 300" , לשמש כיועץ לרוה"מ בנושא המהותי בו כשל מוסרית , מקצועית ואף פלילית – לוחמה בטרור. דיוני בג"צ חשפו רבדים חדשים באחת הפרשיות הביטחוניות היותר מפורסמות ( והפחות מפוארות ) של מערכת הביטחון הישראלית ושרות הביטחון הכללי.   בעבודתי זו בכוונתי לבחון, באיזו מידה קיימת בחברה ובממשל הישראלי תרבות של סלחנות כלפי שחיתות כאשר זו מתרחשת במסגרת הלוחמה בטרור. ברור לי כי מימד החשאיות וחוסר השקיפות חיוני ללוחמה בטרור ולשמירה על ביטחון ישראל, אך בכוונתי לטעון כי אתוס הביטחון משפיע על שיקול הדעת הציבורי והממסדי בכל הנוגע לשחיתות בסוגיות ביטחוניות . במוקד עבודתי נמצאת גם סוגיית המתח שבין הביטחון הלאומי לבין ערכי שלטון החוק.   בעבודתי זו אבחן גם  את התגובות שהיו במערכת הפוליטית בזמן חשיפת פרשת "קו 300" ובעקבות פסיקת בג"צ . בכוונתי להשוות בין התגובות ולבדוק האם קיים קשר בין השייכות המפלגתית של ח"כים לבין עמדותיהם בסוגיית "קו 300" ובג"צ יתום, כמקרי מבחן לסוגיית השחיתות על רקע
ביטחוני ולוחמה בטרור.   דיוני בג"צ פתחו לדיון ציבורי מחודש את פרשת "קו 300" ושבו והדגישו את הסתירה הפוטנציאלית בין ערכי שלטון החוק וערך הביטחון הלאומי. שופטי בית המשפט העליון העומדים בטווח ספגו ביקורת רבה בעקבות פסיקתם . ייתכן  שהפסיקה הדליקה "נורה אדומה" בקרב כמה מבכירי מערכת הביטחון על כך שתחת מסווה החשאיות ניתן לבצע דברים רבים – אך בקרה כלשהי , מינימלית ככל שתהיה , עדיין קיימת. בקרה זו חשובה מעין כמוה במיוחד בעתות משבר ביטחוני דוגמת זו שאנו חווים היום. משברים ביטחוניים היוצרים תחושת סולידריות בציבור מהווים כר נוח, ע"פ השערתי, להתפתחות שחיתות על רקע הלוחמה בטרור, היות והביקורת על גופי הביטחון, במיוחד בתקופת חירום היא מינימאלית.   תוכן עניינים הקדמה                                                                                                                           ע'  1  ביטחון לאומי בישראל  – מבוא                                                                                      ע'  2
המתח שבין ערכי שלטון החוק והביטחון הלאומי                                                         ע' 5
עמדת בית המשפט העליון בסוגיות ביטחוניות                                                              ע' 8
שרות הביטחון הכללי – עיגון וחקיקה                                                                           ע'
1 0 פרשת קו 300 – תקציר                                                                                                   ע' 14
פרשת קו 300 כמקרה מבחן המעיד על המתח שבין שלטון החוק וביטחון לאומי         ע' 17  החברה הישראלית ואתוס הביטחון הלאומי – מבוא                                                    ע' 19
השפעת התרבות הפוליטית על הביקורת האזרחית על מערכת הביטחון :
באיזו מידה קיימת תרבות של סלחנות בחברה הישראלית כלפי שחיתות פוליטית במקרה של לוחמה בטרור ?                                                                                            ע' 20 הקשר בין שיוך פוליטי – מפלגתי לבין עמדות בסוגיית המתח שבין שלטון החוק וביטחון לאומי בפרשת קו 300 – הקדמה                                                                       ע'
2 2
השתייכות מפלגתית  של ח"כים ועמדתם בנושא שחיתות על רקע ביטחוניסטי בפרשת קו 300 ובג"צ יתום – האם קיים קשר בין השניים ?                                                                                                                                                                                                                  ע'
2 3
בג"צ אהוד יתום כמקרה מבחן להשערתי כי בתרבות הפוליטית הנהוגה בישראל קיימת תרבות של סלחנות כלפי מעשי שחיתות במקרים של לוחמה בטרור                  ע' 39
סיכום                                                                                                                              ע' 48
מראי מקום                                                                                                                     ע' 50  ביבליוגרפיה ורשימת מקורות ראשוניים                                                                        ע' 55