התפתחות מוטורית:
ההתפתחות המוטורית בילדים היא לא אחידה והיא מתחלקת לשני אופנים:
מוטוריקה גסה, הקשורה לשרירים גדולים ולתנועות גדולות.
מוטוריקה עדינה קשורה לשרירם קטנים ולתנועות עדינות יותר.
מוטוריקה  גסה- בגיל שנתיים ושלושה חודשים עד גיל שלוש, הפעוט מתפתח ומתקדם בכל המיומנות של התנועה הגדולה.
שרירים גדולים מסוימים תורמים ליכולתו של הפעוט להפעיל את הרגליים באופנים הבאים:
1. עלייה וירידה במדרגות.
2. טיפוס על רהיטים.
3. עמידה על קצוות האצבעות.
4. בעיטה בכדור אבל בדרך כלל לצד.
 הפעלת הידיים באופנים הבאים:
1 . בונה מגדל מקוביות גבוה יותר.
2. מחזיק חפצים מבלי להפילם.
3. מחקה מחיאות כפיים ותנועות ידיים אחרות.
מוטוריקה עדינה- בגיל שנתיים ושלושה חודשים עד גיל שלוש מתבטאת יותר בעבודת ידיים, בחפצים קטנים שמצריכים יותר תשומת לב.
הרבה מההתפתחות העדינה אצל פעוטים נובעת מעידודם למשימות של עזרה עצמית. ככל שהם מיומנים יותר באכילה הסכו"ם , במזיגת חלב, בחליצת נעליהם וברכיסת מעילם גדלה יכולת ידיהם ואצבעותיהם.[ פעולות נוספות שהפעוט יכול לבצע:
1. גוזר במספריים ומשחיל חרוזים.
2. מדפדף דף אחר דף.
3. מעתיק עיגולים וקווים אופקיים ואנכיים.
4. בונה גשר עם 3 קוביות.
5. מחזיק עפרון בתנוחת כתיבה.
6. מצליחים לפתוח ולסגור מכסים של צנצנות בהברגה.
                        התפתחות חברתית רגשית ילדי הגן(בגילאי 28-36חודשים) עוברים שינויים נוספים ואלו הם שינויים חברתיים רגשיים הכוללים הבנה גדולה של רגשות.
ילדי הגן למדו הרבה על רגשות , יש להם יכולת "לקרוא" ולהבין רגשות חיוביים בסביבתם הטבעית אבל בנוסף לכך קשה להם לפרש את טווח הרגשות השלילים.
בנוסף קשה להם להבדיל בין מה שאדם מרגיש באמת לבין מה שהוא מראה כלפי חוץ, זה מדמה גם את זה שקשה להם להבחין בין מציאות למראית עין.
ילדי הגן לומדים לווסת את הרגשות, ז"א יכולים לשלוט בהבעת רגשות ובכוונה של הרגשות, זה מתבטא בכך שיש להם יכולת לשאת תסכול ולהתמודד איתו , לדוגמא צעצוע שהם רוצים להשיג ולא יכולים הם ימשיכו להתעסק בבעיה- "לא ניתן להשיג את הצעצוע" וגם יחפשו עזרה ישירה לפתור את הבעיה.
התמודדות עם תסכול- ילדי הגן מסוגלים להתמודד עם התסכול כאשר הם צריכים לעשות משהו בניגוד לרצונם הם גם לומדים למצוא פתרון לקונפליקטים למיניהם.
דחיית סיפוקים- בעזרת מבוגר הם יכולים לוותר על גמול מיידי (ממתק לדוגמא) על מנת שיוכלו לזכות במשהו מוצלח וגדול יותר במועד מאוחר יותר , ככל שהם יגדלו, היכולת לדחות סיפוקים תגדל והם יוכלו לעשות זאת ללא עזרת מבוגר.
שליטה עצמית- ילדי הגילאים 28-36
חודשים יכולים לעכב פעולות רצויות( ההורים גם מצפים מהם ליותר שליטה עצמית), לדוגמא אם הגננת מבקשת לעמוד בשורה בשקט הם יעמדו ובהפסקת החצר כשמותר "להתפרק" הם ירוצו וישחקו בשמחה.
הפנמה-  בגיל הזה הם לומדים להפנים ולציית לאיסורי ההורים ,גם אם ההורים לא יהיו נוכחים ילדיהם יקיימו את הדרישות ולא יעברו על החוקים, במידה ומישהו יצליח לגרום להם לעבור על החוקים הם יתוודו לאחר המעשה בפני ההורים.
סיכום: בגיל הגן ישנן התפתחויות רבות בהתנהגות החברתית רגשית , הילד מתחיל להסתמך על עצמו וחוקר עולם רחב יותר, הם יכולים לעכב פעולות , לדחות סיפוקים, שולטים על הבעת רגשות ולשאת תסכולים טוב יותר מפעוטות הקטנים מהם בגיל. * הערכה עצמית-רוכשים מחשבות ורגשות חיוביות ושליליות  בנוגע לעצמם.
* קביעת המין-הילד מבין את הקטגוריות של זכר ונקבה, בן ובת .
* הבדלים בין אישיים בכשירות החברתית, הם יכולים להתייעל ביחסים עם בני הקבוצה השווים, יוצרים חברויות , אהודים על בני גילם אך עם זאת יש כאלו שיהיו דחויים בגלל תוקפנותם.
* המשחקים של ילדי הגילאים 28-36 חודשים יכללו הרבה מאוד דמיון אשר נותן להם אפשרות לנסות קשת רחבה יותר של תפקידים חברתיים. * ילדי גיל הגן נוטים לחקות את פעולות הוריהם , הם מפנימים את האמונות של ההורים.
                            התפתחות קוגניטיבית ההתפתחות הקוגניטיבית – החשיבה, היא התפתחות של מכלול התהליכים המוחיים אצל האדם. החשיבה נעשית תוך שימוש בייצוגים מילוליים הנובעים מזיהוי, מיון וארגון של חוויות בזמן ובמרחב. בגיל שנתיים בערך עובר הפעוט מחשיבה חושית-תנועתית לחשיבה באמצעי ייצוג (שפה ודימויים). חשיבה זו מאפשרת לפעוט לבצע עיבודים קוגניטיביים במוחו, ללא צורך בהתנסות ממשית. התפתחות זו מאפשרת יכולת חשיבה מורכבת וגמישה יותר, פתרון בעיות באופן יעיל באמצעות שיטות הכללה, הבחנה והעברה למגוון רחב של מצבים. מאפיין מרכזי של ההתפתחות הקוגניטיבית בתקופה זו הנו יכולת החשיבה הסמלית. היינו, היכולת של הילד להניח לדבר אחד לייצג דבר אחר שאינו נוכח פיסית. אחד מדפוסי ההתנהגות הבולטים בגיל זה הנו יכולת החיקוי של הילד. למשל, הילד יודע לחקות את אמו עושה פעולה כלשהי, וידע לחזור על פעולותיה ללא נוכחותה. דפוס בולט נוסף הנו משחק של העמדת פנים, משחק סימול.
הילד לוקח מציאות כפי שמכיר ומכניס אותה לתוך המשחק. תהליך זה נקרא הטמעה. למשל, ילדה המתנהגת כמו אמא לבובתה הקטנה. בתחום השפה: סביב גיל שנתיים-שנתיים וחצי עוברים הילדים להתמודד עם הפקת משפטים, על-פי חוקי הדקדוק של השפה שאותה הם קולטים מסביבתם. בשלב הראשון של הרכישה פועל מנגנון של שינון.
באמצעות מנגנון זה הילד גוזר לעצמו בתחילה מילים חוזרות מסביבתו, ומייחס להן חשיבות. בדרך זו הוא רוכש מאגר של עשרות מילים הנוגעות לעולמו ומופיעות בתדירות רבה. בגיל זה הילד יודע 200 מילים או יותר, אך עדיין קיימים שיבושי לשון. מגיל שנתיים וחצי מתארכים המבעים שהילד מפיק למשפט קצר. תחילה עדיין חסרות לו חלק מהנטיות והמשפט כולל 3-5 מילים. על פי דרומי (2001) בשלב הדקדוקי המוקדם, המאפיין ילדים בני שנתיים-שלוש, קיימת הרחבה של סוגי השאלה, ממשיך לשאול מה? איפה? וכמו כן קיים שימוש בפועל. דוגמאות להתפתחות השכלית בגילאי שנתיים וחצי עד שלוש: הילד קורא לעצמו בשמו (יודע את שמו המלא), ומשתמש המילים:אני, אותי ואתה. הילד מסוגל למלא אחר הוראות המבוגר, למשל: "תדליק את הטלוויזיה" וכדומה. הילד נותן חפצים לפי בקשה. מצטרף לשירים או לחרוזים המושמעים לו. נואם נאומים ארוכים לעצמו בעת משחק.
הילד מגמגם כשרוצה מאוד לבטא את עצמו. משחק בצעצועים קטנטנים בצורה מאוד משמעותית.
                          ביבליוגרפיה סרוף, א. קופר, ר.ודהארט, ג(1998) התפתחות הילד טבעה ומהלכה. האוניברסיטה הפתוחה.
רום, א., סגל, מ., ו צור, ב. ילד מה הוא אומר? על התפתחות שפה אצל ילדים. פרק 6. הוצאת מכון מופ"ת. אתר האינטרנט- דולה הפורטל הישראלי להריון לידה והורות.
ג'רי האן מרקוביץ', פעוטות מדריך להתפתחות ולמשחק מגיל שנה עד שלוש שנים.
http://www.molsa.gov.il/MisradHarevacha