העבודה עוסקת בנושא השם של האדם. השאלה העולה בתחילת העבודה היא: איך ניתנים שמות במקרא?
הפרק הראשון מעמיק בפרק ב' בפסוקים  י"ט-כ' בספר בראשית, בהם האדם הראשון נותן שמות לחיות. מסקנת הלימוד היא שבמלאכת קריאת השמות מעורבת הבנה עמוקה של סודות המציאות. לאדם הראשון הייתה חוכמה יתרה שבזכותה הוא נבחר לתת את השמות. בהמשך העבודה מוסבר שאותה ההבנה העמוקה בסודות המציאות נדרשת, מכיוון שהשם מרמז על היעוד של האדם ועל התפקיד שלו בתיקון המציאות.
כל הדברים שיקרו לאדם בשנות חייו מושפעים מהשם שנתנו לו הוריו.
האדם הוא יצור דינאמי שאינו עומד במדרגתו, להפך, חייב הוא להשתנות ולעבור תהליכים. בפרק השלישי פורטו טעמים ומקרים של שינוי שם, שם האדם ומהותו כל-כך קשורים עד שכאשר אחד משתנה השני ישתנה גם הוא. לעיתים האדם משנה את שמו כחלק מתהליך של חזרה בתשובה, השם מצביע על דרגה רוחנית, משזו עולה או יורדת, ראוי לשנות את שם האדם. צורך נוסף מתעורר לפעמים לשנות את המזל, לקרוע גזר דין, גם אז משתמשים בשינוי שם או לציון תפקיד ומטרה שהתחדשה על האדם.
הפרק האחרון דן בבחירת שם לילוד, זוהי בעצם המסקנה "הלכה למעשה" של כל הלימוד. ה' אומנם מזמין את שם הילד בפי ההורים בשעת הקריאה, אך כדי לשמוע את דבר ה' צריך להקשיב, לכוון את הלב לרצון ה'.
כל השמות שבעולם אינם מקריים, אלא הכל בהסכמה אלוקית, אך יש מדרגות. כל אחד לפי מדרגתו ולפי הכנתו את עצמו, משיג רמה אחרת של התאמה לרצון האלוקי. נדרשת גדולה כדי לראות איך האור הפרטי שזה עתה נולד לנו, צריך להיות כללי ולעזור להאיר את העולם.
ההורים מכוונים, והקב"ה מסייע מלמעלה.    תוכן העניינים:
·        הקדמה ·        פרק א': השם מורה על מהות הדבר- עיון בבראשית פרק ב' ·        פרק ב': נתינת שם לציון יעוד ·        פרק ג': שינוי שם ·        פרק ד': בחירת שם לילוד ·        סיכום ·        רשימה ביבליוגרפית