דפוסי צריכת פנאי של מעמדות כלכליים בישראל תוכן העניינים
תקציר –…3
מבוא 4                                                                                                             שיטת המחקר …7
ממצאים –.9
דיון .16
נספחים –18
ביבליוגרפיה -23
תקציר:
במשך שנים רבות היתה נהוגה התפיסה שאין מעמדות חברתיים וכלכליים בישראל, וכי אין הבדל בין דפוסי הפנאי של המעמדות, טענה שהופרכה במחקרים שפורסמו בשנות ה-90 של המאה שעברה. בהמשך לנתונים אלו הצגתי שאלות מחקר הנוגעות להבדלים של צריכת הפנאי בין המעמדות, שמתמקדות בגיוון הפנאי, ניצולו בצורות טובות יותר, בילוי זמן וחופשות בחו"ל, והקשר בין מעמדות להעדפה לצריכה של פנאי בבית.  המחקר המובא כאן משרטט את ההבדלים של צריכת הפנאי של מעמדות חברתיים-כלכליים בישראל, ובודק האם ישנו קשר ישיר לגיוונו, הדפוס בו הוא נצרך וכמות הנסיעות לחו"ל בשנה, כמדד להכנסה כלכלית.
המסקנות התבססו על שאלונים שהפצתי למאה נחקרים שנתבקשו לציין נתונים כלליים, מצב כלכלי ומשפחתי, ושאלות הנוגעות לאופן צריכת הפנאי שלהם. בחינת הממצאים מראה כי אכן יש הבדלים בצריכת הפנאי, גיוונו, אופן צריכתו, ובילוי חופשות בחו"ל.
ככלל, עלייה ברמה המעמדית באה לידי ביטוי בגיוון הפנאי, צריכתו מחוץ לבית, ובילוי כמות זמן רבה יותר בחו"ל.
מבוא:
מחקרים רבים נכתבו על הפנאי, הגדרתו, וצריכתו על פי מעמדות, סוגי צריכת הפנאי הנצרכים וההיסטוריה של הפנאי, החל מהתקופה היוונית בה הפנאי נתפש כזמן הנתון להרהורים (1962, Da-Grazia) שהוא למעשה פנאי נורמטיבי, ועד לתפישתו היום כלא נורמטיבי (כ"ץ, 2000). הגדרת הפנאי בה אבחר להשתמש במאמר זה היא הזמן שנותר לאחר מילוי ההתחייבויות השונות והשימוש בו מההיצע התרבותי.
עבודה זו תתמקד בצריכת הפנאי איכותו וגיוונו על ידי מעמדות כלכליים שונים בישראל. בכדי לשייך צריכת פנאי למעמדות חברתיים יש לציין  בקצרה  ובראשית הדיון ששנים רבות הייתה הנחה מקובלת בקרב החוקרים (יעיש, 2004) שאין ריבוד מעמדי בישראל משום שלא התפתחה פוליטיקה מעמדית בארץ; טענה שהופרכה (כץ, שביט 1998) ואשר מצביע על מגמת ריבוד בו כל פלח מקבל זהות שונה, אשר תעזור לי לפלח את דפוסי הצריכה על פי מעמדות כלכליים.
מעבר למעמדות כלכליים שונים שצריכת הפנאי שלהם תבדק בעבודה זו, ישנם גורמים אחרים העלולים להשפיע על אפשרויות וגיוון צריכת הפנאי, דוגמת  המשתנה הגיאוגרפי שמאפשר לאנשים במרכז המדינה להינות מגיוון של אפשרויות בילוי הפנאי, בשונה מהפריפרייה בה האפשרויות הינן מועטות יותר ובכדי להינות לדוגמה מקונצרט או הצגה, סביר להניח שיש להרחיק עד למרכז. בהקשר זה ניתן לציין את מאמרה של גינסברג (1975) שבמחקרה אף מצביעה על הבדלים של צריכת פנאי שונה ללא קשר למעמד כלכלי הבאים לידי ביטוי בשכונות שונות בתל אביב. משתנה נוסף שיש לקחת בחשבון הוא הגיל העדפתו של רווק בן 27 תהיה שונה משל קשיש אשר בשבילו לפנאי אין חשיבות ואף עלול להיות מיותר עקב ריבויו (נמרוד 2004). למין ישנה גם כן השפעה מכרעת על העדפת בילוי הפנאי, ולאשה בין עם היא עובדת או לא ישנה השפעה מכרעת על צריכת הפנאי של המשפחה הישראלית כפי שמורא גרנאו (1976). בנוסף מצביעים כץ ושביט (1998) על העדפות שונות של גברים לבילוי הפנאי שמתמקד בספורט ותרבות פופולרית, לעומת נשים שמעדיפות מוסיקה, ספרות ופעילויות פנאי גבוהות. מכיוון שישראל היא כור היתוך לאנשים שבאו מרקע תרבותי אחר, גם למוצא ישנה השפעה רבה על צריכת הפנאי, גיוונו והעדפתו. על פי  אחד המחקרים המעמיקים ביותר בתחום צריכת הפנאי בישראל של האז (1998) נמצא כי ישנה צריכת פנאי שונה בעיקר בזו הקאנונית, בין ישראלים ממוצא אשכנזי אשר צרכית הפנאי מסוג זה גבוהה יותר לעומת הספרדים אשר נטו לצרוך פחות פנאי מסוג זה. לבסוף ישנה השפעה מכרעת של הדת; יהודים, מוסלמים, ונוצרים ישראלים יצרכו פנאי באופן שונה.
לאור נקודות אלו ישנן השפעות רבות על פילוח האוכלוסיה, ריבודה והבנת סוגי הפנאי אשר מהן היא נהנית, שאליהן אתייחס בהמשך העבודה בשלב הסקת המסקנות.
המחקר הנוכחי יעסוק בסוגיית צריכת הפנאי של ישראלים ממעמדות חברתיים-כלכליים שונים. ומטרתו לברר האם ישראלים מהמעמד הגבוה מנצלים יותר את פרקי הזמן הפנויים שלהם לצריכת סוגים רבים יותר של פעילויות פנאי?
אחד ממסקנותיהם החשובים של כץ ושביט (1998) היא כי ישנם הבדלים מעמדיים מובהקים  בצריכת התרבות ובגיוונה, במיוחד במעמד הכלכלי הגבוהה. החוקרים מציגים קשר ישיר בין המעמד לבין הסגנון חיים שמשפיע על צריכת פנאי. ישנם גם משתנים מעמדיים המשפיעים על צריכת הפנאי וסגנונו וגיוונו שקשור גם לטרנדים בחברה הישראלית ולהתפתחותה הכללית (האז, 1998). במאמר נפרד בו משווה כץ (2002) צריכת פנאי בישראל, שבדיה, ארה"ב, איטליה וגרמניה, ומצביע גם היא על קשר ישיר בין המעמד החברתי לבין צריכת הפנאי וגיוונו השערות המחקר אותן אנסה להוכיח בעבודה זו הן:
א.      ככל שהמעמד החברתי-הכלכלי גבוה יותר- נוכל למצוא יותר סוגי בילוי בפנאי.
למעשה קשר חיובי בין מעמד כלכלי לגיוון וצריכת הפנאי.
ב.      ככל שהמעמד הכלכלי נמוך יותר ייטו האנשים לצרוך את הפנאי בביתם. ייצוג של קשר שלילי בין מעמד החברתי-כלכלי לבין כמות הפנאי המנוצלת להימצאות בבית ג.       ככל שהמעמד החברתי-הכלכלי גבוה- ייטו האנשים לבלות יותר חופשות מחוץ לגבולות מדינת ישראל. קשר חיובי בין המעמד החברתי-כלכלי לבין כמות החופשות בחו"ל. .
המסקנות העיקריות לאחר בחינת הממצאים הן כי ישנם הבדלים מעמדיים וחברתיים שבאים לידי ביטוי בדפוסי צריכת הפנאי. נמצא כי מספר הביקורים בחו"ל קשור ישירות למעמד – ככל שהמעמד גבוה יותר ישנם יותר ביקורים בחו"ל. בנוסף לכך הגיוון של פעילויות הפנאי קשור ישירות למעמד גם כן; למעמד הגבוה ישנו ישנם יותר אפשרויות לצרוך פנאי והגיוון יותר יותר גבוהה, וכך בהתאמה למעמד הבינוני והנמוך.