תקציר העבודה בחנה את קיומו של קשר סיבתי בין התעללות מינית בילדות והתמכרות לסמים בבגרות. מסקירת הספרות למדנו כי התעללות מינית בילדות היא תופעה שכיחה. ניתן לאפיין אותה החל מצורותיה הקלות יחסית, מה שניתן לכנות בשפת היומיום כ"הטרדה מינית" ו"מעשים מגונים", וכלה בצורותיה החמורות יותר אשר כרוכות בחדירה מינית כלשהי תוך שימוש באלימות. ההשפעה של טראומת ההתעללות המינית שונה מאדם לאדם. מסקירת מחקרים ניתן להגיע למסקנה שרבים מהקורבנות להתעללות מינית סובלים מכך באופן כרוני, וכי הסממנים הנפוצים ביותר הם PTSD (50%), בעיות התנהגות (37%), פחדים (33%), התנהגות מינית מופרזת (38%-28%) והערכה עצמית נמוכה (35%).
נשים בוגרות שחוו התעללות מינית בילדותן מדווחות על דיסוציאציה, אלכוהוליזם והתמכרות לסמים, בעיות מיניות וניסיונות התאבדות, יותר מאשר מטופלים חוץ פסיכיאטריים שלא סבלו התעללות מינית (מילגרם, 2000; נוי, 2000). ילד הלכוד בסביבה מתעללת, עומד בפני משימות הסתגלות אדירות. עליו למצוא דרך לשמור על אמונו בבני אדם אשר אינם ראויים לאמון, על תחושת בטחון במצב לא בטוח, על תחושת שליטה במצב לא צפוי ועל תחושת כוח במצב של חוסר ישע. כל זאת הוא עושה על ידי מערכת לא בשלה של הגנות פסיכולוגיות יצירתיות והרסניות כאחד (אילון, 1999). אחת ההשפעות העלולות להיווצר כתוצאה מהטראומה וההתמודדות עם המשימות העומדות בפני הקורבן היא ההתמכרות לסמים. מחקרים מראים כי בקרב אוכלוסיית המכורים ישנו דיווח של התעללות מינית בילדות, ובעיקר כי חומרתה ועוצמתה של ההתעללות גדולה יותר בהשוואה לקבוצות אחרות. ניתן להדגים את הקשר בין התופעות באמצעות ההסבר כי הסם מספק למשתמש תחליף לפונקציות הסינון, העיבוד וההכלה, אשר האגו הפגוע אינו יכול למלא. בקרב המכורים קיימת כנראה קבוצה אשר לא קיבלה "החזקה" ו"הכלה" מספקים בשלבים קריטיים של ההתפתחות ועל כן האינטגרציה שהושגה אצלם שבירה. מצב זה עלול להיות תוצאה של התעללות מינית אשר מהווה זרז למצב של חוסר יכולת להכיל את הרגשות המתלווים לטראומה. הסבר פסיכולוגי נוסף הוא כי בכדי להימנע מתסמינים הנלווים להפרעה פוסט טראומתית, נוטה הקורבן לפתח אמצעי התגוננות דיסוציאטיביים אשר מטרתם היא "ריפוי עצמי". במשך הזמן אמצעי זה הופך לתסמין אוטונומי, שמקבל תגמולים בעקבות ההקלה הזמנית שהוא מביא. באמצעות הסם הדיסוציאציה מיוצרת באופן כימי וגורמת לקורבן להתנתק מרגשות כואבים וזיכרונות מלחיצים (כהן-בורשטיין, 1997).