העבודה אינה כוללת ביבליוגרפיה מבוא
בעבודה זו בחרתי להתמקד ביצרתו של האמן הידוע טיציאן, שחי בין השנים 1487-1576 והיה מהחשובים בציירי הרנסנס באיטליה.
את הציור הזה "בכחוס ואריאדנה" הוא צייר בשביל טירה של הדוכס מפרארה. הציור חושף את סגנונו החושני, ואת ביטויו השופע ביותר בציוריו המיתולוגיים.
ביצירה זו הוא צייר בעצם את מיתוס בכחוס ואריאדנה, מיתוס יווני עתיק יומין.
ברצוני להציג את הרקע למיתוס ואת המיתוס עצמו ע"י מספר מיתוסים:
הכל התחיל כאשר זאוס- אבי האלים התאהב בסמלה – בת קדמוס מלך תבאי, כאשר הרתה לו הוא נדר לעשות כל מה שתבקש. הרה – אישתו ביקרה אותה במסווה של אישה זקנה והציעה לה לבקש מזאוס לראותו בצורתו האלוהית, ובכך היא המיטה עליה כליון.
זאוס נאלץ להיענות לתחנוניה ובא אליה כברק, ושרף אותה. הוא הצליח לחלץ את העובר מבטנה בעוד מועד ושם אותו בירכו – עד שיעברו חודשי ההריון,ואז הוא פתח את ירכו וילד את דיוניסוס.
הרמס מסר את התינוק לידי נימפות בהר ניסה, ושם הן טיפחו אותו והאכילו אותו בדבש.
בניסה דיוניסוס המציא את היין. אבל הרה לא פסקה מלרדוף את הילד, כאשר מצאה אותו היא היכתה אותו בשגעון, ומאז נאלץ האל לנדוד ולכל מקום שאליו הגיע הביא איתו את היין והגפן.
בדרכו ליוו אותו במחולות הסאטירים והנשים "המשתגעות" (המנייאדות)והן החזיקו בידהן ענפי שומר עטורי קיסוס ואיצטרובלים, התעטפו בעורות עופרים וחגרו למותניהם נחשים.
דיוניסוס הגיע למצרים למלך פרוטאוס. ממצרים יצא להודו, חצה את הפרת על גשר שהצמיח מגפנים וקיסוסים, וחצה את החידקל על גבו של נמר. לאחר שכבש את הודו שב לאסיה הקטנה, בדרכו הביס את האמזונות שחסמו את דרכו. וכשהגיע לפריגיה טיהרה אותו ריה מהדם ששפך,היא לימדה אותו את פולחן ההתקדשות והעניקה לו את השמלה והטמבור.
משם יצא האל ליוון ותבאי – מקום הולדתו.כעבר עם חבורתו בתראקיה,תקף אותם ליקורגוס- מלך האדונים ונופף לעברם במלמד בקר. בבהלה הושלחו האיצטרובלים וענפי הקיסוס ארצה, הסאטירים והמנייאדות נכלאו ודיוניסוס עצמו קפץ לים והסתתר במערה של תטיס.
מלוויו הכלואים של האל השתחררו בדרך פלא – הכבלים גלשו מידיהם, בית הכלא רקד ודלתותיו נפתחו. ליקורגיס נתקף בשגעון- הוא דימה בהזיותיו את בנו דריאס לזלזל של גפן שצץ מהאדמה וקיצץ בגרזן את אפו, אוזניו ואצבעותיו. מעוצם הזוועה הארץ לקתה בעקרות.ודיוניסוס שעלה מן הים ניבא לאדונים שהארץ תישאר שוממה אלא אם יהרגו את מלכם- הם כלאו אותו וקשרו אותו לסוסים משתוללים שהרגו אותו. דיוניסוס הגיע לתבאי וכאשר גילה שאחיותיה של אימו כופרות באלוהותו הוא היכה אותן בשיגעון.
ולכן זנחו כל נשות העיר את בתיהן עלו להר קייתרון ושם קיימו את פולחני האל.
רועה אחד שב העירה ותיאר באוזני המלך פנתאוס את השינוי שחל בהן:
יחפות הן משוטטות בחורשות, לבושות עורות מנומרים, עם חגורות נחשים שמלקקים את לחייהן, את ראשיהן מעטרים זרי קיסוס, גפן ואלון.ובהאחווה נפלאה עם הטבע הן חולצות שד ומניקות עופרים  וגורי זאבים, הן מכות בענפי שומר ואיצטרובלים ומהסלע פורצים מים. חובטות באדמה ויוצאת ממנה יין, שורטות בציפורניהם את הקרקע ופורצים ממנה סילוני חלב.
לאחר שפולחנו של דיוניסוס התקבל בכל הארצות, עלה דיוניסוס לאולימפוס, ותפס את מקומו במשפחת האלים. הוא העלה מהשאול את סמלה אימו  והעניק לה את השם תיאונה, ובשם זה הציג אותה בפני יושבי האולימפוס.
אריאדנה, ביתו של מינוס, ראתה את תיזאוס בקנוסוס- ומייד התאהבה בו, היא באה אליו בסתר והבטיחה לעזור לו להלחם אם ייקח אותה לאתונה ויישא אותה לאישה. לאחר שתיזאוס נשבע שיעשה כדבריה, היא הביאה לו פקעת חוטים- והסבירה לו כיצד יינצל בעזרתה מהמבוך. כשהובל בלילה לתוך הלבירינת קשר תיזאוס את קצה החוט לפתחו ובלכתו במבוך התיר את הפקעת עד שהגיע למקום בו יושב המינוטאורוס. לאחר שהרג את המפלצת, החזיק בחוט וכרך אותו מחדש עד לפתח. באותו לילה שיחרר תיזאוס את הנערים והנערות שהיו עימו, ובליווית אריאדנה הם עלו על ספינתם והפליגו מכרתים. אך כשחנו באי נקסוס, נטש תיזאוס את אריאדנה והפליג לדרכו. עם שחר התעוררה אריאדנה על החוף וגילתה שנעזבה.
למקום הגיע דיוניסוס ונשא אותה לאישה. תיזאוס עצר באי דילוס, זבח לאפולון ומשם הפליג ישר לאתונה. אך כשהתקרב לעיר בשמחה- שכח להניף מפרש לבן, ועל כן אייגאוס הזקן ראה ספינה עם מפרש שחור –ובייאוש השליך עצמו לים. מאז נרא שמו של הים – הים האייגאי.
לאחר שהתבהרו לנו רקע המיתוסים נעבור ליצירה על מנת לראות במה מתבטאים המיתוסים הקלאסיים ביצירה הרנסנסית של טיציאן.