קודים מוסריים חברתיים ומשפטיים רבים ניסו להסדיר את השימוש הממוחשב, בין המקדימים בשנות הארבעים של המאה הקודמת, אייזק אסימוב, ו"חוקי הרובוטיקה": 1. רובוט לא יפגע באדם וגם לא ימנע ממעשה באופן העלול לפגוע באדם, 2. רובוט ישמע להוראות אדם, אלא אם ההוראות גורמות למעבר על החוק הראשון לעיל, 3. רובוט יעשה הכול לשמור על שרידותו הוא, אלא אם בשמירה זאת יגרום למעבר על החוק הראשון או השני לעיל. בחלוף השנים, ולאחר שכבר שולבו בספרים וסרטים רבים, וניתן להחליף את ה"רובוט"  ב"מחשב"  הוסיף אסימוב  את "חוק – ה -0" רובוט לא יפגע באנושות, וגם לא יתיר שמתוך מחדל תיפגע האנושות. כיום כאשר קשה לנו לראות את עצמנו מתקיימים ללא פלאי הטכנולוגיה, ואנו מנהלים את חיינו דרך המחשב, ורבים מפרטינו האישיים מתנוססים על מחשבים ממשלתיים בעבודה או בביתנו.
בל לנו לשכוח שמושא פעולת המחשב- מידע, ובימינו כאשר הדיגיטאלי מחליף את האנלוגי והסמל את המוחשי, עלינו לבחון היכן למתוח את הגבול ב"מערב הפרוע" של אוטוסטראדת המידע. הרשת המנוקבת ככברה מותירה ביתר קלות חדירה לפרטיותנו, הורים המשגיחים על ילדיהם, מנהלים העוקבים אחרי עובדיהם, ממשלות ומשטרות המפקחות על נתיניהן, ועד לכל פרט המעוניין להרוות סקרנותו לגבי פרטים אחרים. וללא כלים מתאימים לריסון "המדרון החלקלק" קמה סכנה ש"עקבות" הפרט בעולם הווירטואלי  תיצור פרופיל פרטי שלו ויוצר שימוש לרעה בו. כך אנו נחשפים למטרדים וסיכונים רבים, בין אם זהו דואר זבל שנשלח, איסוף מידע הפוגע בפרטיותיו במאגרי מידע לעיתים ללא ידיעתנו והסכמתנו, ועד לפלישה לתוך המחשב האישי שלנו. בנוסף בעידן הבלוגים הפורומים והטוקבקים (הערות הגולשים), ניתנת במה חופשית ופוגענית.
האם חופש הביטוי הינו ללא הגבלה, ואם כן מי ישא במחיר המעוול עצמו או ספקי האינטרנט, והאם ניתן להגיע אליהם כלל דרך המשפט כיום.
בעבודה אגע בחוקים השונים שיכולים להקים את עילות העוולה הנזיקית, בהתמקדות בפגיעה בפרטיות, בין אם בפרסום פרטים אישיים עלינו או בשליחת דואר זבל, אך בעיקר בנושא מאגרי המידע ושווק המידע לגורם שלישי.
אבדוק האם ניתן להטיל אחריות על ספקי האינטרנט, והאם הסדרי החקיקה כיום מתאימים, בהסתמכות על דו"ח הועדה לבדיקת בעיות משפטיות הכרוכות במסחר אלקטרוני ומסקנותיה ובהשוואה לחקיקה ולפסיקה במדינות השונות.
העבודה כוללת מראי מקום אך לא רשימה ביבליוגרפית.