סוגיית הרמיזה המינית בפרסום היא נושא רלוונטי ביותר בחברה של ימינו. בשנים האחרונות מתרחשת עלייה מתמדת במינון הרמיזות המיניות בפרסום על כלל סוגיו – טלוויזיה, רדיו, שלטי חוצות ושאר אמצעי התקשורת. במקביל לעלייה בכמות, מתרחשת גם עלייה באיכות, היינו, הגבולות נפרצים בכל פעם מחדש.
פרסומת שלא היה עולה על הדעת לשדר עד לפני חמש שנים, עלולה להגיע למסך ואף לא ליצור סנסציה מיוחדת. היחס לרמיזה מינית השתנה הן בקונצנזוס הציבורי, והן במערכת המשפטית.  פרסום הינו אופן של חופש ביטוי. הוא מהווה דרך נוספת בה הפרט מביע את עצמו. אולם, בניגוד לחופש הביטוי, לחופש הפרסום יש מטרה אחת מובהקת, והיא רווחיות. הפרסום רובו ככולו, מהווה אמצעי להפקת רווחים. על מנת ליצור את האפקט המבוקש, פרסומאים משתמשים לעיתים רבות באמצעים פרובוקטיביים, במיניות ואמצעים נוספים שעלולים להיות לא הולמים עבור הקהל הרחב שנתון לחסדי התקשורת. מאחר שפרסום הוא סוג של חופש ביטוי, לכאורה מותר למפרסמים לומר כעולה על רוחם, בשמו של חופש הביטוי. השאלה המרכזית הנשאלת בכל הנוגע לחופש הפרסום, היא האם דינו של חופש זה הוא כדינו של חופש הביטוי בשאר בתחומים. הבעייתיות עולה כאשר מנסים לקבוע את הגבול. הגבלה של חופש ביטוי בתחום אחד עלולה לגרור פגיעה בערך זה בכלל. קיימת הסוגיה כיצד לאזן את חופש הביטוי לבין זכותם של אוכלוסיות מסוימות לכבוד, וזכויותיהם של אוכלוסיות חלשות להגנה מפני מסרים בלתי הולמים. הפרסום הוא אמצעי תקשורת שמאפשר ליוצר ולפירסומאי להעביר את המסר לקהל הרחב, הרמיזה מינית, כחלק מפרסומת, משתייכת אפוא, לחופש הביטוי. חופש ביטוי זה עלול לפגוע בזכותם של פלגים מסויימים באוכלוסיה  לחיות בכבוד. פרסומות מטבען מגיעות לקהל נרחב, ועלולות לפגוע בקבוצות באוכלוסיה שנחשפות למסרים של הפרסומת ללא יכולת לבחור ולדעת לחומר שאליו הן נחשפות. חוק יסוד כבוד האדם וחירות האדם מתיר את חופש הביטוי וחופש היצירה לכלל האזרחים. בנושא פרסום עולות שתי סוגיות מהותיות: האחת היא היחס לפרסום. יש הטוענים כי מדובר ביצירה, ולכן יש לאפשר ליוצרים להתבטא בחופשיות באמצעים שבהם הם בוחרים. אולם אין מדובר ביצירה שיש בה כדי להביע את היוצר, אלא ביצירה המשמשת ככלי שיווקי שכל מטרתו היא רווח. לכן לא ניתן להפעיל את מבחן היצירה בכללותה על מנת לקבוע את הגבול. בנוסף, קיימת השאלה בדבר גבולות חופש הביטוי, כאשר בגידרו של הביטוי נעשה שימוש בייצוג או רמיזה מיניים למטרה מסחרית. חופש הביטוי הוא מעמודי התווך של חברה דמוקרטית. ההחלטות שנעשות בתחום של חופש הביטוי וקביעת מידת הטעם הטוב, הן בעלות השלכות משמעותיות על החברה. חברה מתוקנת שואפת לאזן את חופש הביטוי של פרט מסויים עם זכויותיו של פרט אחר.
באיזון בעניינים אלה יש לקחת בחשבון כי שימוש במין לצורך פרסום מוצרים, הוא תופעה נפוצה, עשוי לפגוע לא רק ברגשות מיעוט שמרני, אלא גם בציבורים אחרים – בחברה פתוחה – הסבורים כי שימוש במסגרת פרסומת במיניות בכלל, ובמיניות נשים בפרט הוא משפיל, פוגע בכבוד האישה ובמעמדה השוויוני בחברה.
בעבודתי אבקש לטעון כי למרות קדושתו של חופש הביטוי, אמירה פוגענית כלפי קבוצה מסויימת באוכלוסיה, או אמירה שיש בה כדי להזיק לציבור אחר, היא בחזקת הסתה ופגיעה במיצוב הציבור השייך לאותה קבוצה. תוכן עניינים
מבוא. 1
פרק א: חופש הביטוי, לשון הרע ופגיעה ברגשות.. 3
1 .1 חשיבותו של חופש הביטוי 3
1 .2 בין פרסום לתקשורת. 6
1 .3 המהות- הפרסום ביחס ליצירה האומנותית. 8
1 .4 בין פגיעה מתייגת ללשון הרע. (הסטריאוטיפ מול מבחן השקר/אמת דיברתי) 10
1 .5. האיזון בין התכליות – בין חופש הביטוי לפגיעה ברגשות הציבור. 11
פרק ב: הרמיזה המינית בפרסום והשלכותיה ברמה המשפטית.. 14
2 .1. תפישת הפגיעה של הרמיזה המינית. 14
2 .2. הפגיעות הנגזרות מהרמיזה בפרסום. 15
2 .3. מוטיב ההסתה נגד המין הנשי ברמיזה המינית. 17
פרק ג: ההתייחסות הדיונית במשפט.. 18
3 .1. המניע בפרסום המסחרי 18
3 .2. הגישה והמנהג בישראל. 21
3 .3. הגישה והמנהג במערב. 22
סיכום..
5 ביבלוגרפיה.. 27