סולם האהבה האפלטוני ופילוסופית היוגה ההודית מבוא לעבודה במבט ראשון כל השוואה בין סולם האהבה האפלטוני ופילוסופית היוגה ההודית יכולה להראות מוזרה, מאחר שנראה כי אין כל קשר בין הפילוסופיה המערבית אשר מצטיירת כרציונאלית לבין הפילוסופיה ההודית אשר מצטיירת כמטאפיזית. במערכת הניאו אפלטונית, פועלים על פי ההיגיון והתבונה, בעוד שבקרב היוגה, פועלים באמצעות מדיטציה, ריכוז, נשימה והרגעת המח, כדי לעורר את האנרגיה האלוהית שנמצאת באדם. הפילוסוף היווני דוגל במח רציונאלי  ובאגו כאמצעי מרכזי שנותן הגיון לעולם ותר אחר האמת, לעומת היוגי הפרקטי אשר רוצה לבטל את האגו, על מנת להגיע אל העצמי הפנימי וההכרה הפנימית, ככלי להגעה אל האמת.
בנוסף לכך, הפילוסוף היווני מפנה את חשיבתו החוצה, לחפש אחר האמת בטבע, בפוליטיקה ובאמנות, לעומת היוגי (אדם אשר מתאמן ביוגה), אשר ממקד את כל האנרגיות שלו פנימה, במאמץ להרוס כל הצמדות לעולם התופעתי אשר הוא רואה בו כאשליה. אך אם נבחן את פילוסופית היוגה וסולם האהבה האפלטוני מפרספקטיבה קצת שונה, נמצא כי ההבדלים הללו אינם כה מהותיים כפי שהם נראים. אם נחפור מעבר להבדלים בניהם ונעקור החוצה את הפרדיגמות האלמנטאריות, נראה שכל מערכת פילוסופית הינה יותר מורכבת ממה שהיה נראה בתחילה: הבהקטי יוגה לדוגמא, אינה משליכה החוצה תשוקה פיזית אלא מכירה באינדוודואל, במערכת יחסים של אהבה תשוקתית ככלי וצעד לעבר ההארה ופירוק האגו. כך גם אצל אפלטון מטרת האהבה היא איחוד מיסטי עם החיצוני. כמו כן, האהבה בשניהם אינה משרתת כמטרה בפני עצמה אלא ככלי למען ההגעה אל החיזיון האולטימטיבי הסופי, והיא האהבה הנעלה ביותר אשר מחליפה כל הכרה רציונאלית.
בעבודה זו, אנסה להראות כי קימת הקבלה גדולה בין  פילוסופית היוגה המזרחית לבין הפילוסופיה של אפלטון כאשר אתמקד במיוחד בדיאלוג "המשתה".
ראשית אראה כיצד שתי המערכות הפילוסופיות הנ"ל דומות ככלל באופן מחשבתם מהבחינות הבאות:
-בפרק הראשון אציג את האמונה של כל אחת מהמערכות הפילוסופיות בשני עולמות שונים. כאשר אפלטון מציג בפנינו את עולם התופעות מול עולם האידיאות והסמקאיה יוגה מציגה בפנינו את הפרקריטי (עולם האובייקטים), מול הפורושה (הסוביקט העצמי).
-בפרק השני אדגים כיצד שתי המערכות הפילוסופיות, של אפלטון ושל היוגה, מציגות מצב דומה של האדם אשר תלוש בין שתי מציאויות, מה שגורם לו סבל. ובפרק השלישי אראה כיצד  הפעילות הפילוסופית משמשת בשתיהן כאמצעי לריפוי ושחרור ממצב זה.
לאחר מכן, בפרק הרביעי, אתמקד באופן ספציפי יותר בהשוואה בין הדרך אל ההארה אצל אפלטון, היא העלייה בשלבי הסולם של דיוטימה, מול "יוגת הקנדליני"  מחד שהיא עליה של האנרגיה שבתוכנו דרך עמוד השדרה אל קודקוד ראשנו (צ'אקרת הכתר), לבין ה"בהקטי יוגה" מאידך שהיא דרך האהבה והמסירות.
 כמו כן אבחין בין שני סוגי האהבה עליהם מדובר, והם האהבה הארוטית מול האהבה המשחררת, ואראה כיצד הם מתבטאים ב"משתה". -בפרק החמישי אתמקד בהארה בכל אחת מהן: כאידיאת היופי האולטימטיבי אצל אפלטון וכראיית האמת אצל היוגה.
-ובפרק השישי אנסה להראות כי האפיסטמולוגיה  בשתיהן זהה – כדרך הכרה אינטואיטיבית.
לאחר מכן, בפרק השביעי, אתמקד ביוגה מול  הדיאלוג "פידרוס", מבחינת חשיבות המדריך או החונך בשלב החניכה לקראת השחרור ומבחינת היחסים בניהם, ולבסוף אציג כמה סברות למקור הדמיון בין השתיים.