התיאטרון והחברה הדתית. מקרה בוחן: "מניין נשים"

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , , ,
שנת הגשה 2005
מספר מילים 9627
מספר מקורות 21

תקציר העבודה

התיאטרון והחברה הדתית. מקרה בוחן: "מניין נשים" התיאטרון הישראלי כחלק מהתרבות העברית משמש במה הן לחשיפה בוטה של עימותים ואי הסכמות בחברה הישראלית, בדומה למתרחש ב"מניין נשים", והן לצורך בחינה ביקורתית של האידיאולוגיה שהייתה בסיס למדינה העברית.
הרפרטואר, ובעיקר השינויים שחלו בו, משקפים את ייצוגן המשתנה באמנויות של הקבוצות השונות בחברה הישראלית (בהצגה "מניין נשים" – דתיים ונשים), והיחס המשתנה אף הוא אליהן – מלמדים על תהליכי דמוקרטיזציה בתרבות בישראל.
עבודה זו עוסקת בהצגה "מניין נשים", המועלית ע"י תיאטרון הבימה מיולי
2 002 ברציפות, בבימויה של נויה לנצט. "מניין נשים" הוא מחזה ראשון של הסופרת הדתייה ורבת-המכר, נעמי רגן, המבוסס על מקרה אמיתי שנדון אף בבג"ץ. סיפורה של חנה קשמן, רבנית חרדית מכובדת ממאה שערים, אם ל-12 ילדים, שעזבה את ביתה ומוצאת את עצמה מנותקת בעל כורחה מילדיה, לכודה בידי כוחות חברתיים שאינה יכולה להתנגד אליהם. השמועה אומרת שהיא מופקרת וסוטה, שברחה כדי לחיות חיי אישות עם אישה אחרת. בעלה מתגרש ממנה ונמנע ממנה כל מגע עם ילדיה. המחזה נפתח לאחר שנתיים, כשחנה בחסות המשטרה חוזרת חנה לראות את ילדיה. התיאטרון כחלק מעולם האמנויות מהווה כלי ביטוי לקבוצות בחברה וע"י כך מעצב אותה על פי צרכי הקבוצות השונות, כך גם בהצגה "מניין נשים". הזיקות הקיימות בין ההצגה לבין המציאות החברתית מאפשרות חשיפה של קונפליקטים מודחקים והמחשה של שסעים.
בעבודה זו אתייחס להיבטים החברתיים של ההצגה הבאים לידי ביטוי בשסע החילוני-דתי (חרדי), במאבקם של החרדים בינם לבין עצמם על רקע האפשרויות שמציעה החברה החילונית ובשאלת מיקומן של נשים בכלל ונשים חרדיות בפרט, הן בחברה הישראלית והן בעולם התיאטרון, על פי ארבעת המישורים: 1. הרקע של ההצגה, 2. התכוונות יוצריה, 3.
הטקסט, 4. התקבלות ההצגה ע"י הקהל והמבקרים.
ראשי פרקים        א.
הקדמה …עמ'
3 .
       ב.
הרקע -.עמ' 7-3.
ב.1. הקונטקסט החברתי ב.1.1. השסע החילוני–דתי (חרדי) ב.2.1. האישה החרדית – מאפיינים ב.3.1. בין דין אזרחי לדין דתי ב.4.1. פסיקות בג"ץ ב.2. השדה והרפרטואר          ב.1.2. השסע החילוני-דתי (חרדי) בתיאטרון          ב.2.2. התיאטרון ביהדות ב.3.2. נשים בתיאטרון הישראלי ג. ההתכוונות עמ'
1 2-8.
ג.1. הז'אנר ג.2. יוצרי ההצגה ג.1.2. נעמי רגן – מחזאית ג.2.2. נויה לנצט – במאית, מתרגמת ושותפה בדרמטורגיה ג.3.2. מרים יחיל-וקס – דרמטורגית ג.4.2. פרידה קלפהולץ-אברהמי – מעצבת תפאורה ותלבושות ג.3. מטקסט להצגה ג.4. התוכנייה ג.5. אינטר-טקסטואליות ד. הטקסט …עמ'
1 7-12.
ד.1. הדמויות       ד.1.1. הליהוק ד.2. העלילה      ד.1.2. הנעת העלילה      ד.2.2. שיווי המשקל ד.3. מערכות הסימנים ה. ההתקבלות   –..עמ'
1 9-17.
       ה.1 ביקורות ה.1.1. הסופרת יהודית רותם ה.2.1. המבקרת כרמית מירון ה.3.1. תגובות קהל מהאינטרנט ה.2. התקבלות אישית ו. סיכום -.עמ'
2 0. ז. ביבליוגרפיה –…עמ'
2 1.