I תקציר הדעה הרווחת בקרב האוכלוסייה היא שילדים נוטים להמציא ולדמיין במידה רבה, ולכן לא ניתן להסתמך על עדותם (חובב, 1997). ברוב המחקרים העוסקים בעדות של ילדים, שאלות המחקר עוסקות בדיון האם ילדים זוכרים במדויק מאורע בעל גורמי לחץ אשר התרחש לפני זמן רב, או שמא ישנה נטייה של ילדים להדחיק את האירועים המלחיצים וכביכול לשכוח אותם, או לחלופין, לעצב את זיכרון המאורע מחדש. מחקרים נוספים דנים בתפקיד הסוגסטיביליות במתן עדות ילדים, ובבדיקה האם ילדים יותר נוטים לסוגסטיביליות מאשר מבוגרים (Ceci & Bruck, 1996).             מחקר זה עסק בהבדלים בין קבוצות גיל שונות במידת הדיוק בזיכרון ובהשפעת הסוגסטיה, בהתבסס על חלוקת הגילאים המצויה בספרות המקצועית. מטרת המחקר הינה לבדוק האם מידת הדיוק בזיכרון של ילדים בכיתות א' ו-ג' תהיה נמוכה יותר מאשר מידת הדיוק בזיכרון של ילדים בכיתות ו'. כמו כן, האם ילדים בכיתות א' ו-ג' יהיו נתונים יותר להשפעה של סוגסטיה מאשר ילדים בכיתות ו'.             נמצא כי קיים הבדל בין מידת הדיוק בזיכרון והשפעת הסוגסטיה בין קבוצות הגיל השונות, בהתאם למצופה, כך שככל שגיל הנבדק היה גדול יותר, כך זיכרונו היה מדויק יותר ומידת הסוגסטיביליות שלו הייתה נמוכה יותר.