תקציר העבודה החיים יפים: הצגה של אירוע היסטורי בתור זיכרון קולקטיבי או בדיה המבוססת על עובדות היסטוריות?
תוכן עניינים
מבוא
2 זיכרון קולקטיבי מהו? וכיצד בא לידי ביטוי בקולנוע?

3 ייצוגה האמנותי-קולנועי של השואה
4 שואה ואידיאולוגיה בקולנוע 5
ניתוח הסרט החיים יפים
6 מבוא
הקולנוע, כפי שאני רואה אותו הוא כלי ביטוי מניפולטיבי. הצופה הולך לקולנוע על מנת להתרגש, הוא נכנס לאולם הקולנוע ועובר מסע רגשי. המסע הרגשי אינו מסע ספונטני הכולל הזדהות עם הגיבורים והעלילה, אלא מסע בדוי, כלומר מובנה, מכוון ומתוכנן. יוצרי הסרט הם אלו אשר בוראים את המסע הרגשי.
            בעבודה זאת אני הולכת לבדוק האם גם כאשר מציגים אירוע היסטורי, אשר חל זמן לא רב לפני יצירת הסרט, אירוע ברור וחד משמעי כמו השואה, ניתן עדין ליצור את המניפולציה הרגשית ולכוון את רגשותיו של הצופה לעבר מקום אשר שונה מן המקום אליו הוא רגיל להגיע.
בחרתי לעסוק בסרט החיים יפים (La Vita è bella, 1997),  בבימוי רוברטו בניני (Benigni). הסרט גרף כ- 30 פרסים ברחבי העולם ביניהם פרסי אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר , פס הקול הדרמטי , לשחקן  הראשי,  בפרס איגוד השחקנים על הופעה יוצאת דופן של שחקן ראשי, ובפסטיבל קאן זכה בפרס השופטים. אך יחד עם זאת זכה הסרט לביקורת נוקשה וכבדה אשר מתוארת בפרטיה בספר החיים יפים אבל לא ליהודים של קובי ניב.
על כן אבדוק מהן קריאות המשמעות השונות שניתן להפיק מהסרט, ומה ההבדלים ביניהם, תוך דיון בסוגי המשמעות המציגים דיוויד בורדוול (Bordwell) וקריסטין תומפסון (Thompson) במאמרם המשותף "The Significance of Film Form".