Homo sacer is an obscure figure of Roman law. A person who is banned may be killed by anybody, but may not be sacrificed in a religious ritual. The person is excluded from all civil rights, while his/her life is deemed "holy" in a negative sense.
Homo Sacer according to Agamben –  Agamben describes the homo sacer as an individual who exists in the law as an exile.
There is, he thinks, a paradox: It is only because of the law that society can recognize the individual as homo sacer, and so the law that mandates the exclusion is also what gives the individual an identity עד שנות ה-80 של המאה ה-20 צרפת עברה שני משברים גדולים: כיבוש הצרפת ומלחמת אלז'יר. צרפת האנינה נהגה לפי כל כללי הנימוס, כשעל דברים הלא נעימים לא מדברים בקול רם, אמנם בתוך העם הצרפתי נוצר פילוג, שנבע מתוך המשברים הללו כמחאה (הפילוג דמה מאוד לזה שהיה גם בארה"ב עקב מלחמת וייטנם). עם הזמן הפילוג הפך לדרך חיים, כשאנשים בחרו לחיות ולחשוב איך שהם רוצים ולא איך שהמדינה תגדיר להם. הייתה זו יציאה מאחדות הלאומית.
בשנות ה-50 אנשי הגל החדש של קולנוע הצרפתי כבר החלו לבקר בסרטיהם את עניין המעמדות. היו אלו חוקרי הקולנוע שפעלו במסגרת כתב עת "מחברות קולנוע", שלאחר מכן יצאו לעשות סרטים, בהם הם יצאו כנגד סגנון קולנוע פופולרי ובורגני שהיה אז.  טריפו עושה סרט "400 מלקות" כמחווה לסרטו של ז'אן ויגו "אפס בהתנהגות", כשבסרט זה טריפו מראה את הריאליזם הביקורתי כלפי הנורמות. סרטו של ויגו שנעשה לפני המשברים מקבל 20 שנה אחרי פרשנות אחרת ועמוקה יותר. שני סרטים אלו מראים מרד נגד אוטוריטה, בגלל שהיא אוטוריטה נוקשה שמנחילה סדר מסויים בכפייה והם מנסים להשתחרר ממנה. קולנוענים של שנות ה-80 היו ילדים בזמן אותם המשברים ובזמן שעוצבו מחשבות פוליטיות בנושא הכיבוש ומעמדיות. בעודם מושפעים מקולנוע של הגל החדש, מהלך התקופה ומתמורות שחלו בחברה בזמן זה, הם החלו לייצר  סרטים ששוב באים לבקר את החברה המעמדית, ע"י אנשי השוליים, שעוררו עניין רב בחברה הצרפתית, אמנם לא היה שמור להם מקום בה. תופעת "אנשי השוליים" היא תופעה חברתית די חדשה  שהתחילה בחברה הפוסט-מודרנית. אותם אנשים נפלטו ממערכת החוק מבחירה אישית, אנשים שבחרו לחיות מחוץ לחוק ומחוץ לנורמות חברתיות. הם מחוסרי הגדרה, לא יודעים כמעט שום פרט אישי עליהם, המגדיר אותם כשייכים למקום מסויים, משפחה מסויימת, דת או אף השכלה.  הם באים משום מקום והולכים בכיוון הלא מוגדר והם נכנסים לחייהם של אנשים, שמוגדרים על ידי המקום ומקובעים למקום לזמן קצוב יותר.לא מדובר כאן בפער מעמדות בין עניים לעשירים, אלא מדובר בפער בין בעלי מעמד ואנשים ללא מעמד, משום שמעמד אין פירושו כסף, אלא ייחוס. בשיעור הוצגו לצורך המחשת הסוגייה זו, שלושה סרטים העוסקים בנושא זה, כשהמסר וכוונה בכל אחד מהם שונה. ברצוני לדון בהרחבה בשלושתם, בכדי להדגיש נקודות שונות של סוגיה זו. במסגרת הביקורת בסרטים אלו ניתן לראות שדווקא בעלי ייחוס רוצים להחליף מקום עם אנשים ללא מעמד, הם רוצים את החופש שלהם . "האיש מהרכבת" סרט שהציג את מפגש הבינמעמדי, בין אנשים שיש להם הסטוריה שורשית, לבין אנשים שההיסטוריה שלהם ארוזה במזוודה אחת. הסרט נעשה על ידי-