פרשת קורח מתחילה בפסוק "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן" (במדבר טז:א).  עניין תמוה הוא שלא מפורש באף מקום מה בדיוק לקח קורח, והפסוק הבא במקרא כבר מתאר את התחלת המרד שניסה קורח לחולל בעזרת שאר עדתו: "ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתים, נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם", כאילו שנושא הלקיחה נסגר, ופסוק ב' מתחיל בעניין חדש.  קשה יהיה לתרץ את הניסוח כסיגנון לשוני, לדוגמא "דיברה תורה בלשון בני אדם", שהרי לא מצאנו דוגמאות אחרות לשימוש בפועל ל.ק.ח. מבלי לפרש מה נלקח.  יותר מסתבר לומר שהשימוש יוצא הדופן הזה בא להורות על משהו, אולי אפילו עניין קצת נסתר, במהלך מחלוקתם של קורח ועדתו, שמסיבה אחת או אחרת בחרה התורה להסתיר ולגלות בו-זמנית בניסוח יוצא דופן.  אין שום רמז במקרא לא בפסוקים שלפני ולא בהמשך הפרשה למשהו ספציפי שלקח קורח, למרות שכל הסיפור הזה, שכבר נהיה לאב-טיפוס למחלוקות שאינן לשם שמים בתולדות עם ישראל, מתחיל במלים "ויקח קרח".  הביטוי המיוחד הזה הוא חסר תקדים ובהחלט אומר "דרשני".
            רש"י הרגיש בשוני הזה, ומציע שני פירושים לפתרון העניין.  פירוש אחד –
העבודה ללא ביבליוגרפיה