העבודה המתודית הועברה לחטיבת הביניים בנושא תנועת הדאדא, שדרכה ניסיתי לפתוח את החופש המחשבתי ליצור, לחשוף אותם לאמנות עכשווית, שימוש בחומרים שונים ומדיומים שונים אם זה שירה, סיפור,ריקוד ומוסיקה.
העבודה כוללת 19 מקורות ביבליוגרפים ומחקר מעמיק הן בתחום החינוך והן בתחום האמנות, הציון שקיבלתי הוא 100.
תוכן עניינים
פתח דבר חלק א' – תכנון היחידה הקדמה -..1
שיקולים לבחירת הנושא ודרך ההוראה -.2-5
חלק ב' – מבנה התוכנית תיאור הסביבה הלימודית 6
תרשים זרימה –…7
טבלאות השיעורים .8-11
חלק ג' – תיעוד וניתוח שיעור מס' 1: דאדא – שפת האמנות כאמצעי להצגת מחאה -..12-14
שיעור מס' 2: דאדא וקונסטרוקטיביזם רוסי – האדם כמכונה -15-18
שיעור מס' 3: רדי מייד ככלי ביטוי לביטול הפונקציונאליות -.19-21
שיעור מס' 4 : תיאטרון – בעקבות קברט וולטר -.22-28
חלק ג' – סיכום ומסקנות -29-30 ביבליוגרפיה –..31
רשימת תמונות …32-33
נספחים נספח שיעור
1 –.34
נספח שיעור
2 –  35-36
נספח שיעור
3 –  37-38
נספח שיעור 4 –  39-40
1 הקדמה במסגרת העבודה המתודית רציתי להעביר לתלמידים, כדבר ראשון בחשיבות מהבחינה הפסיכולוגית החברתית, את החופש המחשבתי ליצור, כאשר שימת הדגש היא על תהליך העבודה ולא על התוצר, וכמו כן רציתי לעורר פתיחות לרעיונות חדשים. חשוב לי מאוד לתת מגוון רחב ככל הניתן של פעילויות שמתחשב בשונות הקיימת מתלמיד לתלמיד וניסיתי לעורר אצל כל אחד מהתלמידים את הסקרנות שלו לפעול בתחום האמנות.
מטרתי היא לחשוף את הנוער לנושא זה, היא החשיפה לאמנות עכשווית, מתוך מה שזכור לי כתלמידה בשיעורי אמנות בחטיבה ובתיכון, האמנות הנלמדת היא עד המאה ה- 19 , כאשר האמנות העכשווית שכל כך מעניינת, מרתקת ורלוונטית והרבה יותר קרובה לליבם של הנוער,נדחקת לפינה. אני רוצה לתת להם ידע על התקופה שלדעתי צוברת עכשיו משמעות יותר ממה שנתנו לה הדורות הקודמים. הידע מתחלק לידע תיאורטי ולידע חוויתי – מפני שתנועה זו בפני עצמה הייתה שילוב של שניהם, ולא רק תנועה השייכת לאמנויות הויזואליות כמו האימפרסיוניזם והקוביזם. הייתה זו תנועה חברתית מחאתית – והצד הוויזואלי היווה אלמנט אחד מדרכי הביטוי שלה.
מטרה נוספת לבחירה בנושא זה הוא השימוש בחומרים השונים. לא עוד פורמט קבוע וצבעים אלא שימוש במדיומים השונים, אם זה ציור, פיסול תוך כדי שימוש ברדי – מייד, כתיבה יוצרת של שירה, סיפור, ריקוד, נגינה ומשחק. כשלכל תלמיד ניתנת הזדמנות להתבטא בתחום שהוא הכי טוב.
לכן יש רצף התפתחותי במערך שבניתי מבחינת המדיומים השונים, כלומר השיעור הראשון מתחיל בציור, השיעור השני ממשיך בתבליט השיעור השלישי הופך לפיסול והשיעור האחרון מרכז בתוכו את כל שאר המדיומים שהם:כתיבה, שירה, ריקוד, מוסיקה ומשחק, על מנת שאוכל לגרום לתלמידים להתייחס לאמנות כתחום פתוח לכל תלמיד בהתאם ליכולותיו ולשאיפותיו .
חשוב לי שהמערך יאפשר להם ביטוי ופורקן, כאשר השילוב של תנועת הדאדא, שמצאתי בהם נושא אמנות אשר מהבחינה הפסיכולוגית יתאים לגיל הנוער, יאפשר להם להתאים נתונים אישיים שלהם לתוך מסגרת אמנותית לגיטימית.
מטרתי האחרונה למערך זה היה לקשר את האמנות לחיים. להבהיר לתלמידים כי האמנות אינה מנותקת אלא קשורה קשר ישיר לחיים ולהבין כי האמנות ,האמירות בהן היא עוסקת לקוחות מהבעיות, מהקשיים ומהחוויות אותם עובר אדם בחייו, ועל ידי כך לפתח בהם סקרנות אישית בהמשך חייהם במחקר, בהתעניינות, ובראיית האמנות כמקצוע רלוונטי ובעל לגיטימציה בדרך חייהם .