יהודי ברית המועצות, ויחסי ישראל – ברית המועצות בין השנים 1948 – 1953
תוכן עניינים
הקדמה   3
מבוא  5
השיקולים שהביאו לתמיכת ברית המועצות בישראל  9
הסיבות לתמיכה כפי שהוצגו באו"ם ע"י ברית המועצות   9
ניתוח הגורמים השונים בזירה הבין לאומית שהשפיעו על מדיניות החוץ הסובייטית   9
תמיכת ברית המועצות בישראל  14
נאום גרומיקו באו"ם   14
התמיכה הדיפלומטית   15
סיוע צבאי 15
עליית יהודים לארץ ישראל  16
תמיכה בתקשורת   16
תגובת יהודי ברית המועצות להפגנות התמיכה   19
פעילות ברית המועצות כנגד הלאומיות היהודית בארצה   21
התקררות היחסים בין ברית המועצות לישראל 
5 ניסיון ההסבר לשינוי המדיניות כלפי ישראל  27
משפטים פוליטיים אנטי יהודיים, נגד הציונות ומדינת ישראל  29
סיכום   34
ביבליוגרפיה   36
הקדמה אחת הסיבות שהביאו להקמת מדינת ישראל הייתה הצורך לעזור ליהודים באשר הם להיחלץ ממצבם ולעלות לארץ ישראל. ברית המועצות לשעבר, בה חיו חלק גדול מהיהודים בתנאים קשים מהבחינה הרוחנית וחומרית הייתה אחד מהקומות האלו. על כן, טבעי הדבר, כי מדינת ישראל תנסה לעזור להם ותנסה להעלותם לארץ. מנגד לרצון בסיסי זה ניצבה בעיית יחסי החוץ של מדינת ישראל עם ברית המועצות. יחסים אלו תפסו מאז ומתמיד מקום חשוב בהתעניינותה הציבורית של ישראל, אם משום התייצבות ברית המועצות לימין ישראל בראשית שנות קיומה, אם משום השינוי הדרסטי בעמדתה זו בהתייצבה, החל מראשית שנות החמישים, לימין אויבי ישראל – שהייתה לעיתים גורלית לקיום המדינה – אם משום עניינה הגובר של ישראל בגורל יהודי ברית המועצות ואם משום התקווה כי ימי הזוהר ביחסי המדינות ישובו לקדמותם. ברית המועצות הייתה המדינה הראשונה שהעניקה הכרה מלאה למדינת ישראל.  בתחילת הדרך תמכה ברית המועצות בהקמת מדינת ישראל עד שנת 1953 בה נותקו לראשונה היחסים בין שתי המדינות. ניתוק היחסים בא בעקבות  פעולת טרור נגד בניין הצירות הסובייטית בת"א. בעבודה זו אדון ביחסים הסבוכים שבין המדינות, השינוי בהם ובייחוד על השפעתם על היהודים במעצמה הסובייטית.
מספרו של פינקוס – תחיה ותקומה לאומית, ניתן ללמוד כי למנהיגי ישראל הייתה זיקה עמוקה ליהודים בברית המועצות. זיקה זו באה לידי ביטוי בעיקר בתקופתו של דוד בן גוריון בה רבו הקריאות לסובייטים לאפשר עליית יהודים לארץ ישראל. בעמדותיהם של המנהיגים והמדינאים הישראלים, מאז הקמת המדינה ועד עצם שנות התשעים, קיים יסוד התפיסה שפוטנציאל העלייה של יהדות ברית המועצות, עשוי לתרום תרומה גדולה ביותר לחיזוקה ולפיתוחה של ישראל. ליסוד זה נוסף תמיד יסוד ההצלה, הבא לידי ביטוי כגורם אידיאולוגי רגיש בעל משקל. במקביל, מהצד הסובייטי ניצב גורם אידיאולוגי פוליטי ממדרגה ראשונה. אחד מבסיסיה הרעיוניים של המדינה הסובייטית היה הטיעון כי מדינה זו פתרה אחת ולתמיד, לא רק את השאלה הכלכלית חברתית אלא גם את הבעיה הלאומית. וכך, נוצר מצב שעצם הזיקה שבין ישראל ליהודי ברית המועצות והפוך, על בסיס דתי לאומי עומד בניגוד להנחת יסוד של התפיסה הסובייטית הבסיסית.
ניגוד אינטרסים זה הינו הגורם הראשי לרגישות והעוינות המאפיינים את היחסים בין המדינות. למעשה, ניתן לראות כי הגורמים המשפיעים על מדיניות החוץ הסובייטית ביחס לישראל מצד אחד, ומשקלם הסגולי הרב של הגורמים הפנימיים מצד אחר, גורמים פעם ליחס בקורלציה חיובית – שלילית (יחס חיובי לישראל ושלילי ליהדות ברית המועצות) או ליחס בקורלציה שלילית – חיובית (יחס שלילי לישראל וחיובי ליהדות ברית המועצות). מצב זה של יחס דו קוטבי  הינו "טבעי" הרבה יותר מיחס בקורלציה חיובית – חיובית. יחס חיובי מלא יוכל להתקיים בברית המועצות רק בתנאי של שידוד מערכות מלא ביחסה של ברית המועצות ללאום היהודי בכלל וליהודי ברית המועצות בפרט. ככלל, מדיניות החוץ של ברית המועצות נקבעה על בסיס של אינטרסים פוליטיים אסטרטגיים זמניים תוך צפייה לנצל קונסטלציה בינלאומית נוחה. אולם בפועל הדבר היה שונה. הגורם שהכריע בסופו של דבר את יחסה של ברית המועצות לישראל לא הייתה מדיניות החוץ, אלא מדיניות הפנים והצורך להתייחס במהירות לבעיה פנימית חמורה שנגרמה כתוצאה מתעוררות הלאומית היהודית.  אותה ההתעוררות הלאומית היהודית שבאה לידי ביטוי באופן בולט ובלתי מקובל בברית המועצות בהפגנות ספונטאניות המוניות לכבוד נציג מדינה זרה ואף לא סוציאליסטית הפכה לבעיה שלא ניתן היה להתעלם ממנה.  יתר על כן, על אף שהתעוררות זו התהוותה בעטיה של מדיניות חוץ פרו ישראלית עדיין גבר האינטרס הפנימי והוא זה שהביא בסופו של דבר לקביעת היחס המדיני כלפי מדינת ישראל.  זאת ועוד, סביר להניח שגם אילו היה מתבצע שינוי במדיניות החוץ של ישראל וניהול מדיניות ניטרלית פעילה ועקבית לא היה בכוחו לשנות את השתלשלות המאורעות. שינוי שכזה היה יכול רק להביא אל הפיכת ישראל למדינה קומוניסטית במלוא מובן המילה.
                                                                                                               מכל האמור לעיל, מצטייר משולש שקודקודיו הם: ישראל, ברית המועצות ויהודי ברית המועצות. היחסים בין היהודים לישראל ובין המדינה הסובייטית לאזרחיה היהודיים  משפעים באופן טבעי על היחסים שבין המדינות כשם שניצבי המשולש משפיעים על היתר. מטרת העבודה זו היא לסקור את השינויים ביחסים אלו בדגש על השאלה איך ההתייחסות ליהודים השפיעה על היחסים בין המדינות ואיך אותם יחסים חזרו והשפיעו על היהודים בברית המועצות.
דגש מיוחד הושם על תהליך התפרצות של אנטישמיות כלפי היהודים מאנטישמיות ממסדית לאנטישמיות עממית וכן על השימוש שנעשה באותה אנטישמיות על מנת להשיג את היעדים הרצויים למשטר במדיניות הפנים ובמדיניות החוץ.