מבוא. 1
פרק א: אתיקה. 3
1 .1. מהותה של האתיקה. 3
1 .2. מוסר. 4
1 .3. צדק. 6
1 .4. שיוויון 8
1 .5. איזון 10
1 .6. סיכום הפרק. 10 פרק ב: אי משוא פנים. 12
2 .1. חברות. 12
2 .2. אינטרסים. 14
2 .3. נאמנות. 16
2 .4. סיכום הפרק. 19
פרק ג: הדילמה ופתרונה. 20
3 .1. נאמנויות צולבות והשלכותיהן 20
3 .2. אחריות ציבורית. 22
3 .3. מעילה באמון 23
3 .4. סיכום הפרק.
5 דיון מסכם. 26
ביבליוגרפיה. 30 מבוא
            סוגיית המינויים הפוליטיים עולה לדיון מחודש, כל אימת שאנשים מהסביבה הפוליטית מבקשים לעצמם גמול מנציגיהם, נבחרי הציבור, בתמורה לגיבוי הפוליטי שהעניקו להם וסייעו בעדם להגיע למעמדם. אנשי הציבור, מרגע היבחרם וכניסתם לתפקיד ציבורי, מחויבים מטבע הדברים לכלל הציבור – גם אלה אשר התנגדו בתוקף לדרכם ולבחירתם. את פעולותיהם הם מממנים מהקופה הציבורית ומתוקף תקינותה של המערכת הפוליטית, אמורים להתייחס למכלול הציבור ללא איפה ואיפה.
            יחד עם זאת, אדם קרוב אצל עצמו ומגוון שיקולים ואינטרסים עומדים לפתחו ומונעים ממנו לנקוט בגישה ממלכתית טהורה. ניתן לראות בכך משחק של עמדות כח, שימוש בעוצמה, המעבירה לא אחת את האדם על דעתו. הכח המצוי בידיו של האדם מוביל לכשלים אתיים בלתי רצויים, כאשר כשלים אלה מצויים בכל בסיס עוצמה, בין אם מדובר בשדה הפוליטי, בצבא, במשטרה, בשירות הרפואי ובכל מקום שבו מצוי כסף ציבורי ומואצלת לאדם עוצמה ציבורית, עד שמתעורר החשש כי ינהג במשאבים ובכח עליהם הוא מופקד כבשלו.
            בארגונים ממשלתיים רבים נוסח קוד אתי, על מנת להימנע מעיוותים וכן ממתן מכשול בפני העיוור, המסתמא ומסתנוור מהכח שבידיו. כאשר מדובר באנשי ציבור, הם אלה המופקדים על בסיסי הכח באשר הם ומכיוון שכך, יש למנוע מהם באופן נחרץ יותר מלהיכשל, שכן לפתח חטאת רובץ. הקשר של איש הציבור לכח מחד וחיבורו בחבל הטבור למרכזי הכח המפלגתיים יוצרים בפניו פיתויים רבים שבהם יוכל להשתמש לצורך השגת השלטון. לעיתים אין מדובר בכך שיציע את הפיתוי אלא שאנשי הקבוצה הפוליטית שאליה הוא משויך יפנו אליו בדרישה לתגמול הולם, בדרך כלל על ידי הענקת משרה מכובדת או אפשרויות עסקיות שונות.
            בעבודתי ארצה לטעון כי למרות האמור, אין לראות ביחסי גומלין אלה רוע חריג, אלא כזה הוא אופיו של האדם משחר ההסטוריה. גם ההתפתחות האנושית ניזונה מהחתירה המתמדת של הפרט להצלחות ולהישגים. מכיוון שכך, לא ניתן לצפות שקוד אתי בלבד יניא את איש הציבור מלהעניק משרות על בסיס פוליטי או את חברי קבוצתו מלדרוש אותן. מכיוון שכך, תהיה טענתי שאיסור המינויים הפוליטיים חייב לנבוע מתוקף חוק, אשר לא יאפשר לנושא המשרה הפוליטית להעניק תגמולים על חשבון הציבור ועל בסיס החוק יוכל להימנע מלחצים מיותרים, אשר מן הסתם גם משבשים את תפקודו.
            כדי לתמוך בטענתי אעסוק בפרק הראשון במושג האתיקה, כאשר דרך הגדרותיו אעבור בין מושגי המוסר, הצדק והשוויון, כשבסופו של דבר אעדיף את גישת האיזון. מגישה זו אעבור בפרק השני לסוגיית משוא הפנים. את אי משוא השנים אציג בהיבטים השונים של מושג החברות וכן על פי מושג האינטרסים, כשאראה במשוא פנים על פי אינטרסים סוג של שוחד. כן אתייחס למושג הנאמנות, כאשר אציג את הנאמנויות הצולבות שבפניהן עומד איש הציבור, הן כלפי הציבור והן כלפי קבוצתו, כאשר הוא עצמו בחזקת נאמן על משאבי הציבור שעליהם הוא מופקד. בפרק השלישי אעסוק בניגודי אינטרסים, ביחסים האישיים העלולים להוביל לידי מעילה באמון ומכאן אעבור לדיון המסכם, שבו אציג את מסקנותי ברוח הטענה שהועלתה במבוא זה.