תוכן עניינים
מבוא
…   2
פרק ראשון:  חופשות —   3
         א. האם תפקוד חיובי הינו קריטריון למתן חופשה -..    
4
1 .      אלימות במשפחה ( 5 )
2 .      עברייני מין           ( 5 )
3 .      גילוי עריות           ( 6 )    ב.  תגובת נפגע העבירה     6
   ג.   הגנה על האסיר –     7
   ד.   פיקוח ומעקב -..    7
פרק שני: שיקום אסירים …     8
     א.  הרשות לשיקום האסיר ( 8 ) פרק שלישי: שחרור מוקדם- כישלון או הצלחה?       10 א.     מי יושב בוועדה  ( 12-11 ) ב.     ניבוי קליני או סטטיסטי  ( 13 ) ג.       שחרור עברייני מין- ס' 12 לחוק שחרור על תנאי ממאסר  ( 14 ) ד.     הממליצים  (
1 6 ) פרק רביעי:  מעורבות פלילית אחרי שחרור- רצידביזם –   
1 7
פרק חמישי:  מחקר -…     19
מסקנות  —     22
סיכום  –..     23
נספחים –.     24  מבוא
"מסוכנות" איננה פונקציה של התנהגות בלעדית של המסכן אלה שילוב התנהגויות במצב נתון.
להגדרה זו אין פרשנות אבן שושן וכשם שכל אחד יכול לפרשה כהבנתו כך פסיכיאטריים מפרשים אותה כהגדרה ל מחלת נפש.
האם כל העבריינים הם חולי נפש? כדי לנבא מסוכנות או עבריינות ניסו במשך הדורות למצוא "תרופות סבתא" ו "סיפורי מעשיות" כשכל כוונתם הייתה להגדיר את האדם המסוכן אבל ע"פ מראית העין.
בספרות וסיפורי העם מזכירים נשים שכאשר נטייתם הייתה להרבות בצחוק או בשירה הם היו מאושפזות כי החברה ראתה בהן כמשוגעות, מאוחר יותר קמה התיאוריה של פרופ' לומברוזו, שטען שעל פי מראה: גודל אף, גולגולת, סנטר וכו', ניתן לקבוע מי עבריין מועד ומי חולה רוח. עם כל התפיסות ורצון האדם תמיד להוקיע מתוכו את הפוגעים חיו במהלך השנים סיפורים על עבריינות שהיום קיימת בסרטים, כמו ג'ק המרטש ואחרים. אנו רואים שעל פי מודלים של מראה היה קשה לנבא עבריינות אז מדוע שהיום חברה נאורה כמונו נצליח להוקיע אותם מתוכנו?
האם אנחנו חכמים יותר? משוכללים יותר? בעלי אמצעים טכנולוגיים מתקדמים יותר? האמת שהתשובה לכך היא : כן! אבל עדיין-
תהליך יצירת פשע הוא תהליך של הדבקת שם, הגדרה, מיון, תיאור ויצירת דימוי עצמי של פושע, מה שהפך לדרך גירוי, הרי משהו גורם לילד צעיר לזהות עצמו כעבריין. האם הדחייה שלנו כחברה גורמת לעבריינים לא לרצות להשתקם או שאולי אנחנו כול כך נאורים אשר כל רעיון השיקום הוא כדי שלא יגידו שאין? בעבודת מחקר זו אפשר לקבל רק טעימה מהמחקרים ומהדעות של המלומדים תוך הסתכלות בקצרה על הרצוי מול המצוי.
העבודה איננה באה לתקוף או חס וחלילה להעליב את הרשות המבצעת והשופטת בישראל אבל אם אחרי עיון בעבודה היא תגרום לטיפה סקפטיות ואולי פחד חבוי ממה שקורה ברחובות בארץ אז אולי נגעתי בנקודה.
בעבודה נגעתי בנושא החופשות והשחרור כאשר ביניהם  עומד נושא השיקום ולבסוף הדובדבן הוא המסקנות והשאלה, מה קורה להם אחרי שהם משתחררים. העבודה פורשת יריעה רחבה של הלכות ואני מקווה שהיא תעמוד במשימה ותזכה להערכה.
העבודה אינה כוללת ביבליוגרפיה או אזכורים בגוף הטקסט