הכרעה של בית משפט, הן זו הקובעת הרשעה או זיכוי במשפט פלילי והן זו הקובעת זכויות וחובות של צדדים לסכסוך אזרחי ניתנת תמיד על בסיס תשתית עובדתית. הכרעה שיפוטית אינה דבר מופשט התלוי באוויר, היא תמיד מתייחסת לאירוע או למצב עניינים במציאות, דהיינו לעובדות.
ההנחה המקובלת בעולם המשפט היא שהאמת העובדתית היא אחת, בשונה מגישות רילטיביסטיות לפיהן האמת היא יחסית. האמת בעולם המשפט היא האמת כפי שהיא מושגת ונתפסת בעיני בני אנוש ביום יום. אחת ממשימותיו של הדיון המשפטי היא לברר ולחשוף את אותה אמת "אוביקטיבית" ולקבוע עובדות שיהוו את התשתית להכרעה המשפטית.
חשיפת האמת, היינו בירור העובדות של אירוע שקרה בעבר או של מצב עניינים, הינה עניין קשה: עדויות שקר וראיות בלתי מהימנות מבקשות להן מקום, טעויות הנעוצות במגבלות אנוש ומגבלות של תפיסה וזיכרון אורבות בפתח. ובנוסף לאלו, כושרו ויכולתו של השופט, חושף האמת, והכלים העומדים לרשותו.
סדרי הדין ודיני הראיות נתפסים כאחד הכלים המסייעים בידי בית המשפט במלאכת בירור האמת. חלק מתכליות סדרי הדין והראיות הינו לחסום את הדרך בפני כניסתן של ראיות בלתי מהימנות וכן לחשוף שקרים וטעויות. להלן נבחן את מידת ההצלחה של סדרי הדין ודיני הראיות במשפט הפלילי לעשות כן.
העבודה ללא ביבליוגרפיה וללא אזכורי מקום