העבודה עוסקת בלימוד נשים בעיני חז"ל. נערכת השוואה בין ההתייחסות של חכמי בבל ללימוד נשים, לבין ההתייחסות של חכמי ארץ ישראל לסוגיה. "נשים לומדות"- לימוד נשים בעיני חז"ל    לימוד תורה והעיסוק בה היה הערך העליון ביותר עבור חז"ל. מאינספור מאמרים בספרות הקדומה מתקבל המסר שתכלית חייו של היהודי היא העיסוק בתורה, וכל הדברים האחרים לא נועדו אלא כדי לשרת את המטרה הזאת- בעיקר לאחר חורבן הבית השני, כתחליף לעבודת הקורבנות.    בניגוד לתמריצים העצומים שחז"ל משלבים בדרשותיהם כדי לעודד את הגברים ללמוד תורה, היחס שלהם בנושא הזה לחצי השני של העם- הנשים- הוא אחר לחלוטין. התפקיד שחז"ל ייעדו לנשים היה מֵעֵבֶר לתפקידים הנשיים ה"קלאסיים" כמו גידול ילדים, ניקיון הבית ובישול. הרבה פעמים ציפו מהאישה להיות המפרנסת היחידה בבית, וכך לאפשר לבעל להתפנות ללימוד התורה. אישה שרוצה ללמוד בבית המדרש, מלבד הסכנה של ניאוף הכרוכה בהגעה שלה לשם (כמו בכל יציאה מהבית בכלל), עלולה לערער את הסדר הטוב הנ"ל. מלבד זאת, נשים משכילות עשויות לתבוע לעצמן זכויות, ובכך להמיט חורבן על המבנה המשפחתי, וכתוצאה מכך על העם היהודי כולו. מכאן שרצוי שנשים לא ילמדו כלל, ויעשו את המטלות של הבית, וכך המצב הקיים יונצח ללא חשש. לאור האמור לעיל, יש יסוד סביר להניח שחז"ל לא יהיו מעונינים בנשים שלומדות תורה, ושתופעה כזאת תגרור חרדה מסוימת מצִדם.
  נשים, אם כן, לא חייבות ולא אמורות ללמוד תורה, ואין צריך לומר שזה לא ברור מאליו שאישה תלמד תורה, ונשאלת השאלה אם מותר לה. התפיסה של חז"ל בעניין הזה, כמו ברוב המקרים האחרים, איננה אחידה וישנם חילוקי דעות. בעבודה הזאת אני אבחן את הדעות השונות של חז"ל בסוגיה הזאת, ואנסה לאפיין את הדעות השונות תוך העלאת סיבות אפשריות להבדלים ביניהם.
–
העבודה ללא ביבליוגרפיה וללא אזכורים ביבליוגרפים