תקציר העבודה          גברים ונשים הם קורבנות לעבירות מסוגים שונים, לרבות עבירות מין. יחד עם זאת, אין     ספק כי לעבירות מין מקום ייחודי במכלול היחסים בין המינים, וכי הפגיעות המינית מתבצעות ברובן המובהק על ידי גברים כלפי נשים.
הפרשנות שניתנת בעיתונות בהצגת עברה של הנאנסת, היא שכל מי שכבר שכבה עם כמה גברים – זמינה לאונס.
אם אישה אוהבת לקיים יחסי מין זה אומר שהיא אוהבת להיאנס? בכך שהתקשורת נותנת במה לתפיסות כאלה היא נותנת להן תוקף , מעודדת אותן ומנציחה אותן.
נאנסות חוששות להתלונן מחשש לאופן הצגתן בתקשורת, והשורה התחתונה היא, שגם לזונה מותר לומר לא!        בעבודה זו, אנו נציג את מצבן של קורבנות הנשים בהתעללות מינית באור העיתונות וננסה להבין מה הוביל את החקיקה בישראל להגן יותר על עבר מיני של מתלוננת תקיפה מינית והאם שינויים אלה בחקיקה הישראלית, השפיע גם על האתיקה העיתונאית ואולי אף הביאה לשינוי גישתם בסוגיית פרסום עברן המיני של נפגעות תקיפה מינית. ננסה להבהיר מהי המדיניות המקובלת בעקרון חופש העיתונאית ומדוע בעצם קיים הבדל בין החוק בישראל לבין האתיקה העיתונאית בסוגיית פרסום עברן של נפגעות תקיפה מינית.
תוכן עניינים
פתח דבר 3
פרק ראשון– מבוא –4
       הטרדה מינית 5
       אונס 6
פרק שני-דמות הנאנסת 8
       סטריאוטיפים מיניים 9
       דמות הנאנסת במערכת המשפט ובמערכת החברתית –12
       דמות הנאנסת בעיתונות הישראלית –13
פרק שלישי- חופש העיתונות 15
                                                                                        חופש הביטוי בעיתונות מול צנעת        הפרט והגנת הפרטיות –16
פרק רביעי- צנעת הפרט –18
       עיגון זכויותיהם של קורבנות עבירה בחוק –19
סיכום –22
ביבליוגרפיה –24