היישות והאותנטיות על פי מרטין היידיגר ספטמבר 2007
מבוא
מרטין היידיגר (1889-1976) היה ועודנו אחת הדמויות המשפיעות ביותר בהגות בת-זמננו , והשפעתו על סרטר, בלנשו ודרידה הנה מכרעת. היידיגר הוא אונטולוג, ואולי "האונטולוג הגדול ביותר של זמננו", לפי עדותו של גבריאל מרסל. השאלה האחת והיחידה המטרידה אותו היא שאלת השאלות של כל המטפיסיקה מאז אריסטו עד לימינו-אנו:
 טי טוֹ אוֹן ? (ti to on) מה היא הישות?
אוֹ: מה היא משמעותה של הישות? בספרו "היות וזמן"  (Sein und Zeit) שפורסם בשנת 1927  קרא היידגר תיגר על הפילוסופיה המערבית כולה, בתובעו להציב מחדש את השאלה היוונית העתיקה בדבר ההיות (השאלה האונטולוגית). לכל אורך דרכו הפילוסופית, שאלה זו היוותה עבורו מקום להגות על אודות האדם בהתקיימותו בתוך עולם בעל משמעות, כלומר בהיותו כאן (השאלה ההתקיימותית).
בקווים כלליים, הגותו של היידגר עוסקת באופני הקיום הממשיים של האדם.
היידגר תופס את האדם כיחיד קיומי שמושלך למצב בו חלות עליו השפעות רבות פנים, ואז קיימת לגביו הסכנה שמרוב השפעות חיצוניות הוא יאבד את הקשר עם ישותו הוא. . וכך היידגר לוקח את עצמו את גלימת הנביא ויוצא נגד מה שהוא קורא: 'שכחת הישות'.