סיכום ממצה לקורס דיני חברות. הסטודנטית קיבלה 97 בציון הסופי בקורס.
מומלץ ביותר.
דיני חברות הון החברה – בחוק החברות , לכול חברה צריך להיות הון מניות. בימי הפקודה , היו חברות שלא הוציאו מניות.
בחברה כזו אחריות בעלי המניות לא הייתה מוגבלת.
בסעיפים  35-33 לחוק יש התייחסות להון החברה. לגבי ההגבלה של האחריות , נראה בסעיף 35(ב) כי בעלי המניות אחראים לפירעון הערך הנקוב של המניות, כלומר המצב דהיום הוא שהמינימום הוא שהערך לפי סעיף קטן ב'. אין היום חבות כללית אלא חבות ברורה וממוקדת. כמובן שבתקנון ניתן לעשות ולקבוע הוראות נוספות ושונות מאשר שבחוק. במאזן החברה יש את נכסי החברה , מה הם בעצם ? מקרקעין , מיכון, ציוד, מזומנים – נכסים אלו הגיעו ממקום כלשהו , כלומר לחברה היה הון ראשוני למימון אלו. המימון מגיע משני מקורות :
1. התחייבויות  – בעיקר מדובר על הלוואות שנטלה החברה , או אג"ח – כאשר פונים לציבור הרחב ומבקשים ממנו לקנות אג"ח , כלומר לקחת חלק בהלוואה שהחברה מקבלת.
2 . הון עצמי – ההון העצמי, מקורו במניות שבעלי המניות קונים. הון זה אינו דבר מוחשי וברור שאפשר בכול עת לומר כי הוא הון עצמי. יכול להיות כי הון החברה ירד ( לדוגמא : ירידת ערך הנכסים) יכול להיות מצב של הון עצמי שלילי, כלומר ההתחייבויות יעלו על ערך הנכסים. במצב כזה ניתן לבקש פירוק של החברה.
החברה בראש ובראשונה צריכה בזמן פירוק להחזיר לנושים ( הנושים יקבלו את ההלוואה +ריבית, ולא יותר). לחברה אין חוב אל מול בעלי המניות ( אלא אם הם נתנו הלוואה מלבד קניית המניות) בעלי המניות יקבלו רק אם ישאר כסף בתום החזרת הכסף לנושים. אם החברה לוקחת חזרה כספים , ומחלקת אותם בצורה מופרזת לבעלי המניות , המשמעות היא שהחברה חושפת את הנושים לסיכון גדול יותר , מכיוון שיורדת "כרית" ההון שישנה , שבזכותה הם יודעים כי החברה תצליח לשלם את החובות. דבר זה חמור במיוחד בחברה, מכיוון שבחברה לא יכולים הנושים לבוא לבעל המניות ולדרוש ממנו לשלם באופן אישי את חבויות החברה = האחריות היא מוגבלת.
סוגי הון –   1.הון רשום (סעיף 33) – הון זה הוא מסגרת שנמצאת בתקנון ,והיא מבטאת את המקסימום של הון המניות שמותר לגייס בחברה זו.
זו מסגרת שיכולה להיות ווירטואלית , כלומר כמה לחברה מותר להוציא מניות. לא את כל ההון הזה החברה מכרה והנפיקה לבעלי המניות.
2. הון מונפק / מוצא – אותו חלק מההון הרשום שהחברה כבר הוציאה לבעלי המניות שלה.
3. הון נפרע – חלק מהמניות שהונפקו לא נכנס כסף עבורן. החוק מאפשר לשלם מאוחר יותר , אבל צריך להיות מסמך בכתב בו מתחייב רוכש המניות לחברה , מתי ובאילו תנאים הוא ישלם עבור המניות. במקרים רבים כתוב " כאשר החברה תדרוש ". ההון ששולם נקרא הון נפרע והחלק שלא שולם נקרא הון בלתי נפרע.
4 . הון נדרש – כאשר דורשת החברה מבעלי מניות לשלם והם לא שילמו עדיין.
למה שחברה תגביל את עצמה ? למה בעלי המניות מגבילים את ההון הרשום ? הדירקטוריון של החברה , יכול להנפיק מניות בגבול ההון הרשום. בעלי מניות, יכול שלא יסמכו על הדירקטוריון ולכן הם רוצים להגביל אותו ( מפחדים שידללו את השקעתם ויחלישו את כוחם היחסי) .
ולכן מדובר במשחקי כוחות פנימיים בחברה.
המניה – זו  היחידה הקטנה שבה משקיעים בחברה .
בסעיף 1 מוגדרת המניה. הביטוי בחוק הוא ביטוי חוזי. הפירוש האנגלי של מניה הוא "חלק"=SHARE . אבל זה לא נכון הלכה למעשה כי החברה היא יישות נפרדת ולכן לבעל המניות יש אגד של זכויות אל מול החברה. בפס"ד ברדיגו מראים התלבטות בין השופטים לגבי מה ההגדרה של מניה ומה היא מעניקה לבעליה. גישתו של השופט שמגר לא התקבלה כאשר הוא דיבר על זיקה ישירה של בעל המניות , כלומר גישה קניינית . הגישה שנתקבלה היא של השופט ברק שדיבר על אגד של זכויות שונות של בעל מניה אל מול החברה.
מניה למוכ"ז (מוסר כתב זה) היא מניה שמי שמאבד את הנייר שלה, לא ישאר הבעלים שלה ומי שימצא את הנייר הוא זה שיהיה בעל המניה.
מכאן נובע כי אם מדובר בזכויות חוזיות , אזי ניתן לנסח סוגים שונים של מניות שיעניקו זכויות שונות = חופש החוזים-