מאמצע שנות השמונים הפך ז'אנר תוכניות המציאות לפופולארי בטלוויזיה העולמית, והחל משנות   ה-2000 גם בטלוויזיה הישראלית, זהו ז'אנר מסחרי שיחודו הוא בשילוב בין בידור פופולארי לבין העיסוק בשיח המציאות. Ouellette, L. & Murray, S. 2004))     היסוד בבסיס הז'אנר הוא צילום של פעילות המתרחשת מעצמה, ללא תסריט המגדיר אותה מראש, ומבוצעת על ידי אנשים מן השורה, שלפני חשיפתם בתוכנית המציאות היו אנונימיים. אנשים אלו ברגע אחד עוברים משגרת חייהם למציאות שהובנתה להם על ידי ההפקה, מאותו רגע חייהם ודרכי התמודדותם בתוכנית מתועדים, והופכים להיות משותפים להמוני אנשים העוקבים אחר גורלם.  המשתתפים ברובם מתאפיינים בכך  שאינם חוששים  לעשות טעויות לעיני המצלמה, הם חסרי מחסומים ואינם נבהלים מביקורת,ובעיקר מנסים ליצור פרובוקציות על מנת להיות ייחודיים ולמשוך את עיני המצלמה והצופים  אליהם.Holmes,S & Jermyn, 2004))    תוכניות המציאות מבוססות על תסריט מינימאלי אשר ברובו לא תוכנן מראש, המצלמה מתארת את האירוע בתיווך מינימאלי, וכך נוצרת הצגת אירועים בצורה הקרובה ביותר למציאות, כאשר לצופים בבית מעורבות בהתפתחות העלילה .
(אליאס, גאמל,סוקר, 2007)  הצופה בתוכניות אלו עובר מתפקיד הצופה הפאסיבי לצופה אקטיבי. הוא הופך להיות חלק בלתי נפרד ממשחק המציאות המתרחש על המרקע ובידיו הכוח לקבוע את גורלם של המשתתפים. הוא פעיל רגשית וחרד לגורל יקירו בתוכנית הוא מתרגש עימם, ואף מביע רגשות שמחה כאשר המועמדים הפחות מועדפים עליו מסיימים את חלקם בתוכנית .(נייגר, 2005 )     מכאן נובע שהרעיון המרכזי העומד מאחורי תוכניות המציאות הוא מתן אפשרות לצופה להתחבר באופן ישיר לתוכנית, ולהיות חלק מהחוויה שחווים המשתתפים, התוכנית מתבססת על סקרנותם של  הצופים הרוצים לראות דרכי התמודדות של אחרים במציאות, כאשר המוטיב המרכזי הוא בכך שלא  ניתן לדעת מה יקרה בהמשך, זהו מוטיב הלקוח מתוך החיים האמיתיים. הצופים נקשרים למשתתפים ודרך הצפייה בהם מעלים שאלות על עצמם. Ouellette, L. & Murray, S. 2004))                                                                 קנסלאוב (בתוך נייגר 2005 ), טוענת שתוכניות המציאות מעצבות עבורנו את המציאות, תוך הבלטת אספקטים שונים והתעלמות מאחרים, על מנת לספר לנו סיפור חדשותי. במילים אחרות לפנינו ז'אנר המבוסס על חומרים חדשותיים, שנדחסו יחדיו לתוכנית אחת. הפופולאריות שלהן נובעת מעצם העובדה שהן עוסקות בנושאים מגוונים שבאמצעותם נחשפים הצופים לנורמות תרבותיות ולקודים דומיננטיים.
   בסקירה שערכה אלפנט לפלר (2003), היא הציגה שלושה ערכים ויסודות המשותפים לכל תוכניות המציאות,  הראשון עצם הצלחת התוכנית תלוי ביכולתם של המפיקים ליצור אשליה של מוצר דמוקרטי.  כלומר הצופה מקבל בעלות על הצפייה באמצעות השידור החי ובאמצעות יכולתו לנפות את המשתתפים, השני על ידי  ההתבוננות במשתתפים הצופה לומד על התנהלותם של החיים ומעניק גיוון לחייו והשלישי מדבר על היכולת של התוכניות לנהל מרחב פרטי על ידי פנאי, מציצנות והימורים שאלו היסודות עליהם בנויה תוכנית המציאות . (בתוך נייגר,2005
).
. "הצלחה של תוכנית מציאות טמונה ביכולתה ליצור מרחב ציבורי פלורליסטי שלכאורה מעניק  כוח רב יותר הן לצופים והן למשתתפים בתוכנית". (אליאס, גאמל,סוקר,
2 007,עמ' 1).                          נייגר (2005 ) תובע את מרכיב  "אשליית השיטה הדמוקרטית" המדבר  על היכולת של הצופה בבית להיות שותף לטקסט על ידי יכולתו לקבוע את גורל המשתתפים בתוכנית. כלומר אשליית הדמוקרטיה נובעת בשל העובדה כי כל בחירה שכזו, שכביכול דמוקרטית, נועדה במקורה להעשיר את חברות הסלולר והפרסום אשר מפרסמות את התוכנית.