בשנים האחרונות הפנאי גדל וההתייחסות אליו הולכת וגדלה גם היא, לאנשים יש יותר זמן לפעילויות אחרות שעשויות להשפיע על המוסד הפוליטי ,על המשפחה ועל מוסדות חברתיים. מכיוון שמגמת הפנאי בעלייה ,חשוב לחקור נושא זה על מנת להבין יותר לעומק את מהות היחסים בין התרבות לחברה.
בעבודתי אנסה לבחון, דרך דפוסי צריכת תרבות ופנאי, את הערכים הבולטים בחברה ואת השינויים שחלו בה. צריכת הפנאי מתבטאת  בשני מישורים: צריכת פנאי במרחב הביתי- פרטי וצריכת פנאי במרחב הציבורי. בשנים האחרונות אמצעי תקשורת ההמונים (בעיקר הטלוויזיה והאינטרנט) תופסים מקום חשוב כסוג הפנאי העיקרי הנצרך במרחב הביתי,כאשר הם מאפשרים ל"משתמש" בהם להיות פסיבי ו"רדום".  לצד זה, קיים מגוון פעילויות פנאי שמוצעות במרחב הציבורי ואשר בניגוד למרחב הביתי דווקא "מאפשרות" ל"משתמש" להיות ערני ואקטיבי.
בחרתי  לחקור סוג של פעילות פנאי המתרחשות במרחב הציבורי, פעילות בה הקהל פעיל, משתתף ויוצר אינטראקציות עם אנשים מקבוצות שונות בחברה. העיר ת"א למשל (בה אתמקד בעבודתי) מציעה מגוון רחב של פעילויות לכל הגילאים בכל ימות השבוע ,"עיר ללא הפסקה" שבה בכל יום, כל היום, "קורה" משהו; הצגות, מוזיאונים, פסטיבלים, בתי קפה ,חדרי כושר,חופי רחצה ועוד. שפע האפשרויות האדיר מושך אלפי מבלים מהעיר, ממרכז הארץ ואף מאזורים מרוחקים יותר, לבלות את שעות הפנאי שלהם בעיר. אבל כמעט כל המקומות האלו מאופיינים לפי קריטריונים מסוימים, כלומר גם מקומות הבילוי, מגוונים ככל שיהיו, פועלים תחת איזו הבחנה סמויה בין מעמדות, גילאים, ושאר מאפיינים חברתיים. אולם, קיים מקום בילוי  בו נפגשים אנשים מכל הקשת החברתית, מסירים את כל המסכות וכל ההפרדות החברתיות הקיימות ביניהם ביומיום, ומתאחדים לערב פנאי מיוחד במינו. אנשים בגילאים שונים (18-65), בעלי רקע חברתי-תרבותי שונה, בעלי יכולות כלכליות שונות, שלא בהכרח מכירים אחד את השני- מוצאים עצמם יחד, שרים בצוותא את אותו שיר, בגרון ניחר ואף רוקדים יחדיו על כסאות ושולחנות בעיצומו של ערב סוער- ערב שירה בציבור. ואת דפוס בילוי מחבר זה,בכוונתי לחקור.