מבוא
1. מטרת העבודה התעמולה היא למעשה סוג של פרסומת. התועמלן מציג לפני ציבור היעד שלו עובדות מסוימות בצורה סלקטיבית, תוך שהוא מעלים עובדות בלתי רצויות העלולות להפריע לו להשיג את מטרתו. (ניר , 1984 ) .
באמצעות חקר השיח והפרגמאטיקה נחקרים סוגי השיח השונים, ועל כן גם האמצעים העומדים לרשותנו בתחום זה אינם מיוחדים וייחודיים לשיח התעמולתי על אמצעי השכנוע, לעומת זאת האמצעים, אותם מעמידה הרטוריקה תכליתם להורות על דרכי השכנוע בסיטואציות מוגדרות. הקשר והיחס בין חקר השיח והרטוריקה נוצר בעקבות נושא החקירה, העוסק בעקרונות השיח התעמולתי הרטוריקה שייכת לקטגוריה המכונה "שיח שכנוע", כך שתחום החקירה הכללי הוא השיח, ואילו הרטוריקה היא אמצעי נוסף לניתוח סוג ספציפי זה:"שכנוע".
הטקסט התעמולתי מורכב בעיקרו ממשפטי ערך. תחום זה של קביעות ערכיות, קביעת העדיף המתקבל על הדעת מקבל את משמעותו באמצעות ניתוח העלאת הטיעונים: ארגומנטציה, שמטרתה להשיג הסכמה לעמדה העומדת על ידי המוען. ערכה של ארגומנטציה זו נאמד על פי פעולתה על נפשו של הנמען, כאשר מטרתה היא בשידול דעתו של הנמען.
תעמולת הבחירות מנסה להשפיע על הקורא קוגניטיבית, כלומר על ידי מתן עדויות ,עובדות בדוקות, טיעונים רציונאליים, דוגמאות מן המציאות, השפעות שקרו בפועל ועוד. יחד עם זאת מנסים להשפיע גם מבחינת הזדהות רגשית של הקורא עם הכתוב. למוען ישנה מטרה פסיכולוגית –התנהגותית: הוא מבקש ליצור או לשנות עמדה אצל הנמען ולהביאו להתנהגות מסוימת המתבטאת בהצבעה בקלפי (ניר, 1984
). התעמולה פונה אל הרגש במטרה להשפיע על הבוחר. יש ניסיון בטקסט התעמולתי לגרום לקורא לממש את ציפיותיו מן המפלגה ומחברה, כלומר להזדהות עם הנאמר על המפלגה וכתוצאה מכך גם לבחור בה. יש כאן מעין תהליך של גירוי – תגובה, כלומר גירוי הרגשות גורם לנו את הסיטואציה באמצעות הרגש ואפילו לעורר הכרה קוגניטיבית, וכתוצאה מכך לבחור במפלגה . ההנחה שישנה כאן פעולה רגשית כלשהי חייבת להיות מושפעת מן ההנחה לפיה רגש זה יפעל רק בחברה בעלת קודים תרבותיים דומים, שבה המסמנים שיופיעו יביעו כלפי הקורא את המסומנים המסוימים אליהם התכוון הכותב. יחד עם זאת עדיין לא ניתן לקבוע שבני אדם זהים ,ולכן הרגשות שונים מאדם לאדם וכל אדם יושפע בצורה שונה במעט מחברו מן הטקסט המסוים. בעבודתי זו אבדוק את עקרונות השיח התעמולתי של בחירות
2 006 עפ"י מודעות התעמולה, אשר באים לידי ביטוי באמצעות מכלול היחסים וההשפעות ההדדיות אשר מתקיימות בין הרמות השונות של הלשון. היחסים הקיימים בין המרכיבים השונים והרמות השונות של הלשון הם אשר מעניקים לשיח את תכונותיו ואופיו כשיח. משמעותו התחבירית המיוחדת של מרכיב מסוים במשפט מושפעת ממשמעותו הסמנטית – פרגמאטית, כפי שהיא באה לידי במבע ומושפעת ממשמעות כל מרכיבי הטיעון, אשר מתייחסים אליו בדרכים שונות .
הטקסט התעמולתי כפוף לשתי מערכות בסיסיות:
1.                  המערכת הסוציו-תרבותית בה מתפקדים מועני הטקסט .
2.                  המערכת הפוליטית בה מתרחשת אינטראקציה בין המפלגות השונות שמשתתפות בבחירות.
כמו כן השיח מאופיין בפעולות דיבור מוגדרות, באסטרטגיות לשוניות שונות, וכמובן בהגדרת הסיטואציה והמערך התקשורתי בו הוא מתפקד על מועניו ונמעניו .
לסיכום, מהותו הלשונית –פרגמאטית של הטקסט התעמולתי, הנחקר בעבודתי זו כמהותם של טקסטים, אשר נחקרו ע"י פרופ' שטרית, אשר עמד על מורכבות היחסים בין הלשון ובין המשתמשים בה, ואשר הציג והגדיר באופן מקיף ומעמיק את הלשון ואת הטקסט כפעילות אנושית חברתית בעלת הקשרים מסתעפים:" כל טקסט פתוח מבחינה בין –טקסטואלית, שכן עולמות השיח הנבנים בתוך הטקסט אינם מהווים לעולם יצירה חדשה לחלוטין, הנבראת כולה יש מאין, אלא מתקשרים ביודעין או שלא ביודעין עם טקסטים ועם עולמות טקסטואליים אחרים השייכים לזיכרון התרבותי , חברתי או האישי  של המוען.
כל טקסט משתייך באופן מהותי למרחב בין טקסטואלי מצומצם או רחב , הכולל אותו או משיק לו, ואילו הוא פונה מתייחס באופן גלוי או סמוי דרך התעמולות שהוא בונה, דרך היחידות הסמנטיות פרגמאטיות שהוא מתפעל או דרך המבנים הלשוניים המיוחדים שהוא משחזר באמצעותם של מעתקים בין טקסטואליים. כשם שבטקסט נוצר ונבנה מתוך דו שיח סמוי או גלוי עם טקסטים אחרים, כך הוא יוצר או מעורר דרך מבניו ויחידותיו השונות בזיכרונו של הנמען קשרים עם טקסטים אחרים שאינם בהכרח זהים לאלה של המוען, שכן זוהי אחת מתכונותיה המרכזיות של המשמעות הסמנטית-פרגמאטית תלוית ההקשר, שהיא מכוונת את השומע או הקורא אל עולמות משמעות אפשריים האצורים בזיכרונו, ומאלצת אותו לבחור מביניהם את הערכים המתיישבים עם יתר המשמעויות של המבע ושל הטקסט" (שטרית, תשנ"א עמ' 20-21 ).
כך הטקסטים התעמולתיים במערכת הבחירות נחקרים כיחידות לשוניות – פרגמאטיות בעלות הקשרים רחבים ביותר, וכוחם של הטיעונים המועלים בהם ומידת השפעתם על קהל הנמענים אינם תלויים ברושם שיוצרות הטענות הבודדות, אלא ביחסים בין הטקסטים השונים, המתפקדים במערך תקשורתי זה , בטקסט הבודד והשלם, בפעולות הגומלין שבין הטענות השונות ובטענות העולות מעצמן בדעתם של הנמענים. בנוסף לאמור אתמקד במספר אמצעים רטוריים אשר מאפיינים את הטקסט התעמולתי: חזרות של מילים, צירוף מילים או משפטים, מטאפורות, דימויים, דוגמה (עדות חיה או שימוש בסמכות ) או צרוה לקסיקלית אחרת. אבדוק גם אמצעים נוספים , אך שכיחותם כמעט ואינה קיימת (למשל, ביטויי ספק, לשון סגי –נהור, דו משמעות, חריזה ועוד ). לאחר בדיקת הממצאים ניסיתי לקבוע כיצד בא המוען לשכנע את הקורא על ידי אמצעים אלה, ומדוע בחר להתמקד להביע את דעתו .
בנוסף לאמצעים אלה אתייחס גם אל החזות החיצונית של התעמולה הכתובה. אתמקד במרכיבים הבאים: הצורה הגראפית של האותיות ואופן כתיבתן על פני הדף, כלומר שימוש בטיפוגרפים וכותרות משנה; התמונה (אם קיימת ) ותפקידה, מיקומה בעמוד צבעה, גודלה וכו'. מלבד הערות כלליות על החזות החיצונית התייחסתי בכל אחד מן התעמולות שבחרתי לצורך הדגמה לאלמנטים הנ"ל, ולמספר אלמנטים ייחודיים לכל אחד מהם (בהם הם קיימים ) .
בשלב האחרון של עבודתי אסכם את הממצאים ואנסה להגיע למסקנות .