סמינריון בדיני ביטוח – זכות התחלוף ס' 62 לחוק חוזה הביטוח , התשמ"א-1981

2 9.4.08
תוכן עניינים:
פרק א': פתח דבר -3
פרק ב': מרכיבי זכות התחלוף וטעמיה -…7
פרק ג': הזכות להגיש הודעת צד ג' מכוח עיקרון התחלוף 13
פרק ד': פיצול התביעה כנגד אדם שלישי ובעיית התחרות –…15
פרק ה': פיתרון בעיית התחרות – שיקולי מדיניות -…20 פרק ו' :
חריגים לתחלוף –.23
פרק ז' : היחס בין הוראות ס' 62(א) לחוק חוזה ביטוח וס' 17 לחוק הביטוח העותומאני 26
פרק ח': זכות התחלוף ביחס לנפגעי תאונות דרכים -..28
פרק ט': האם תשלום ב'טעות' מעמיד למבטחת זכות לתחלוף? -..38
פרק י': משפט משווה 40 פרק יא': סיכום -..45
פרק א' – פתח דבר- " כללית, זכות התחלוף (Subrogation) היא זכותו של מבטח, ששילם תגמולי ביטוח, להיכנס בנעלי המבוטח ולתבוע שיפוי מן המזיק.
פשיטא שהמבטח מממש את זכותו של המבוטח, על יתרונותיה ומגרעותיה, על חוסנה ועל חולשתה" זכות התחלוף קיימת ומיושמת הלכה למעשה ברוב שיטות המשפט המערביות. לזכות זו בסיס איתן גם בחקיקה ובפסיקה הישראלית. השורשים לקיומה של זכות התחלוף נעוצים בטעמים של מדיניות משפטית. ההצדק המוסרי לקיומה של הזכות נעוץ בשאיפה לחלק באופן צודק את הנטל שנגרם בשל מעשה הנזיקין, באמצעות העברת הנטל מן החייב המשני לעיקרי.
זכות התחלוף מיועדת גם להרתיע מזיקים פוטנציאליים מפני התנהגות מזיקה. לזכות זו גם טעמים כלכליים, הנעוצים בהנחה שהפעילות הכלכלית האופטימאלית בחברה תושג רק אם מבצעי הפעולות נושאים בעלות המלאה של פעילותה.
כאשר מתרחש מקרה ביטוח, שבעקבותיו המבוטח זכאי לפיצוי או לשיפוי מצד שלישי, מתעוררת בעיה של ריבוי חייבים.
קיימות שלוש אפשרויות עקרוניות לחלוקת האחריות בין הגורמים המעורבים (המבוטח, המבטחת והאדם השלישי).
א.      האפשרות הראשונה- להתיר למבוטח ליהנות הן מתגמולי הביטוח והן מהפיצוי שייגבה מאדם השלישי, אם ייגבה. הלכה למעשה מדובר בכפל פיצויים, לזכות הניזוק.
ב.      האפשרות השנייה- לפטור את המזיק מפיצויים בגין הנזקים שגרם, במידה והניזוק מבוטח, והמבטחת משפט את הניזוק על מלוא ניזקו. מקרה זה מטיב עם המזיק, מפירותיו של הביטוח, ולמעשה אף נהנה מהפרמיות אותן שילם הניזוק.
ג.        האפשרות השלישית- היא להעביר למבטחת ששילמה למבוטח תגמולי ביטוח את זכות הפיצוי של המבוטח כלפי האדם השלישי.
הזכות לתבוע את האדם השלישי מכונה, זכות התחלוף (Subrogation) קרי זכותו של מבטח, ששילם תגמולי ביטוח, להיכנס בנעלי המבוטח ולתבוע שיפוי מן המזיק.
עיקרון "על" בדיני הנזיקין, הוא שהרשלן שגרם לנזק חייב לפצות את הניזוק על הנזק שגרם באשמתו. לעיתים לניזוק יש פוליסת ביטוח המכסה את הנזק שנגרם. העובדה שהניזוק מבוטח, ושהמבטח שילם לו, איננה משחררת בדרך-כלל את המזיק מהצורך לשאת בתוצאות עוולתו. סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח (להלן: "החוק") מקנה למבטח ששילם למבוטח, זכות תחלוף (סוברוגציה), והוא זכאי לתבוע את המזיק. זכות התחלוף היא זכות מקובלת במשפט המשווה. מקובל לומר שבמקרה של תחלוף הנושה החדש "עומד בנעלי קודמו". לעתים נאמר שהמבטח והמבוטח הינם כגוף אחד, במקום שהמבוטח אינו יכול לתבוע את המזיק על-פי הסכם ביניהם, גם המבטח אינו יכול לתבוע אותו: nemo dat quod non habet. ככלל, לזכות התחלוף יש תחולה בביטוחים מן הסוגים דלקמן:
א.      ביטוח מחלה, נכות או תאונה, ובלבד שנם ביטוחי שיפוי (ס' 54(ב) לחוק).
ב.      ביטוח נכסים (ס' 55
לחוק).
ג.        ביטוח חובות (ס' 63
לחוק).
ד.      ביטוח אחריות (ס' 67
לחוק).
ה.      ביטוח משנה (ס' 74(א)(1) לחוק).
ו.        ביטוח ימי ואווירי (ס' 72 (א)(2) לחוק).
ז.       ביטוח יהלומים ומתכות יקרות.
לאור הרשימה דלעיל, ניתן להבחין כי זכות התחלוף אינה חלה לגבי ביטוח שאיננו ביטוח שיפוי. אולם אבחן בהמשך, כי ישנם גם סוגי תחלוף ביחס לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ולמקרים בהם המדינה היא המבטחת, דהיינו המוסד לביטוח לאומי.
ככלל, זכות התחלוף מהווה ביטוח לחריג הקבוע בפקודת הנזיקין לפיו "הזכות לתרופה בשל עוולה… איננה ניתנת להמחאה אלא מכוח דין". במקרה זה, קובע ס' 62 לחוק, כדלקמן:
העבודה ללא רשימה ביבליוגרפית