במחקרנו בדקנו את הקשר בין סגנון התקשרות אימהי לבין שינה משותפת של האם עם ילדה. היות ובמחקרים קודמים נמצא קשר בין סגנון התקשרות בוגר אמביוולנטי לבין חרדה כללית, מצוקת פרידה וקושי בהתמודדות במצבי לחץ, והיות ונמצא קשר בין מצוקת פרידה הורית לבין שינה משותפת של ההורה עם ילדו, שיערנו כי בקרב אמהות בעלות סגנון התקשרות אמביוולנטי תהיה שינה משותפת רבה יותר מאשר בקרב אמהות בעלות סגנונות התקשרות אחרים. לצורך בחינת ההשערה העברנו ל-101 אמהות לילדים בגילאי 2-4 שאלון הבודק את סגנון התקשרותן ושאלון הבודק את איכות השינה של ילדן.
בהתאם להשערה, נמצא כי אמהות שאופיינו כבעלות סגנון התקשרות אמביוולנטי, נטו לישון עם ילדן יותר מאמהות שאופיינו כבעלות סגנון התקשרות נמנע או בטוח. ממצאים אלו מרמזים על השפעה נרחבת של סגנון ההתקשרות של הפרט בבגרותו, בין השאר על דפוסי השינה של ילדו. עם זאת, יש מקום לבחינת המשתנים המתווכים את הקשר הזה, על מנת להבין טוב יותר כיצד הוא מתהווה.
מבוא
התקשרות היא קשר רגשי מתמשך בין התינוק למטפלו (Bowlby, 1969/1982). בגיל שנה, התינוקות רוצים שהמטפל העיקרי ולא אדם אחר ירים אותם, הם מחפשים אותו כאשר הם מוטרדים והם שמחים לתור סביבות חדשות כאשר הוא נמצא בקרבתם (Ainsworth, Blehar, Waters & Wall, 1978). בולבי טען כי הנטייה להתקשרות היא נטייה ביולוגית מולדת, והיא נוצרה על מנת להבטיח את הגנתו של התינוק ואת יכולתו לשרוד בעולם. למעשה, התינוקות "מתוכנתים" מעצם לידתם להתנהג בדרכים המעודדות יצירת קירבה עם מטפליהם.
ליחסי ההתקשרות יש תכונות הניכרות במצוקתו של התינוק בהיפרדו מהמטפל, בשמחתו על האיחוד המחודש ובאופן כללי יותר, בביטחון שהילד שואב מעצם הימצאותו במחיצת המטפל (Bowlby, 1969/1982). על פי Bowlby (1969/1982), איכות ההתקשרות בין הפעוט למבוגר מושפעת מאוד מאיכות הטיפול שהתינוק התנסה בו – בעיקר בשנים הראשונות של החיים. בשל ההבדלים באיכותה של פעילות הגומלין שבין הפעוט למטפל, ההתקשרויות שיוצרים התינוקות עשויות להיות שונות אלה מאלה במידת הביטחון שבהן. לשם בחינת הנושא באופן אמפירי, פיתחה  Ainsworth את "סיטואציית הזר" והבחינה בין דפוסי התקשרות שונים (Ainsworth et al., 1978). רוב התינוקות (כ-70%) יוצרים התקשרות בטוחה.
תינוק כזה יכול לסמוך על זמינותו הרגשית והפיזית של המטפל ועל תגובתו הרגישה של המטפל לצרכיו, ולכן הוא יכול להשתמש במטפל כבסיס בטוח, שבאמצעותו הוא יוכל לחקור את העולם. במצב בו יחסי המטפל – פעוט אינם זמינים או שאינם עקביים, הילד עשוי לפתח התקשרות לא בטוחה. תינוקות כאלו אינם יכולים לסמוך על הזמינות הרגשית והפיזית של המטפל (Ainsworth et al.
1978).
העדר בטחון זה ניכר בדרכים שונות: דפוס אחד, הוא התקשרות לא בטוחה-אמביוולנטית. דפוס-