האכילה איננה זירת התרחשות שולית בחייו של האדם ככלל, ובמסורת היהודית בפרט. האכילה היא הכרח קיום הגוף, ובלעדיה אין לאדם חיים. על תלות זו שבין האדם לבין האכילה כבר שאל בעל אור החיים הקדוש את השאלה הידועה :
 "על פי דברי אנשי אמת שחקרו במעשה ה' אשר עשה בהרכבת הבעלי חיים, שכל חי אוכל ושותה, שהיה ה' יכול לעשות שיתקיימו בעלי חיים בלא מאכל, והנה לפניך מין בריה ששואפת רוח והיה לה למזון, ואם ככה היה ה' עושה, היו ישראל נפנים לעסק התורה ולמצות, גם היו נמנעים מכמה מעשים בלתי הגונים אשר יסובבו מצורכי המחיה והכלכלה.. "     .
אנו מוצאים בתורה, מקום נרחב לעניינים שונים של אכילה: הציווי הראשון לאדם, החטא הראשון, ובכלל זה האזהרה, החטא והעונש, ברכת הארץ הקשורה לפירות הארץ, הרעב הפוקד את האבות המכריח אותם לרדת מן הארץ, אכילת קורבן הפסח והמצה בליל הגאולה, המן, תלונות עם ישראל, איסורי מאכלות, ומצוות שונות הקשורות לאכילה וכו'. גם חכמי ישראל, התייחסו באופנים שונים לענייני האכילה. אכילת האדם מזמינה הלכות ומצוות רבות, ואף עיסוק רוחני נרחב. באם נחזור לפסוקים המתארים את חטא אדם הראשון, אנו מבחינים שיש בפנינו פעולה שאינה רק פעולה הכרחית, אלא פעולה שיש עימה אף תאווה:   "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: (בראשית פרק ג, פסוק ו) אנו מוצאים שמעבר לצורך לאכול, יש במאכל דבר המתקשר לתאווה. קישור זה בין התאווה לבין האכילה, גרם לקשרים רבים שנקשרו בין פעולת האכילה לפעולת המין. העדות הראשונה לכך היא בפסוקים עצמם המקשרים בין אכילת פירות העץ, להיוודעות של אדם וחוה לעירומם: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת." (שם, פסוק ז) אך מעבר לכך, במקורות שונים אנו מוצאים שחטא זה, נהפך מחטא הקשור לאכילה לחטא הקשור בהתרחשות מינית, וכך מובא במקורות קבליים שונים. מי שחידד עוד יותר את היחס בין תאוות המין לתאוות האכילה היה ר' נחמן מברסלב. כך תאר ר' נתן, את שבירת תאוות המשגל על ידי רבו, ר' נחמן: "וגדל עצם מעלת קדושתו בשבירת התאוה הכללית שהיא כוללת כל התאוות רעות שהוא תאות המשגל אי אפשר לבאר ולספר… ואמר: שהיו לו נסיונות אין מספר רק באמת אין זה נסיון כלל.., כי בימי נעוריו ממש, בעת רתיחת הדמים היה לו כמה וכמה נסיונות גדולות של תאוה זו עד אין מספר אשר היה בידו למלאת תאותו והיה בסכנה גדולה מאד מאד. אך היה גבור חזק והתגבר על יצרו וכפה תאותו כמה וכמה פעמים… וכן היה נוהג מתחלה שכל מגמתו וכל יגיעתו היו רק לשבר בראשונה התאוה הכללית הזאת. ולא היה משגיח כלל בתחלה לשבר תאות אכילה, רק אדרבא, בתחלה היה אוכל הרבה מאד מאד, הרבה יותר משאר בני אדם, ואמר, שאז היה ממשיך כל התאוות לתוך תאות אכילה, ואחר כך שבר גם זאת התאוה של אכילה.".
אולם לאחר ששבר את תאוות המשגל, חזר להתמודד עם תאוות האכילה: "ובענין תאות אכילה. היה לו גם כן מלחמה גדולה ויגיעה גדולה מאד קדם ששברה. כי בתחלה לא היה משגיח כלל לשבר תאות אכילה כנזכר לעיל. אחר כך רצה לשבר תאוה זו, והיה קשה וכבד עליו מאד מאד. וכל כך היה קשה עליו שבירת תאות אכילה, עד שנדמה לו שכל התאוות יוכל לשבר מלבד תאוה זו של אכילה…". אנו מוצאים שגם הרב קוק, משתמש בלשון מלחמה, בתארו את ההתלבטות הגדולה שלו  בענייני אכילה:
  "נבוך אני מאוד בעניני אכילתי. מלחמה גדולה יש לי בזה. מאוד הייתי רוצה להתענות, ולהתענות כראוי, ועל כל פנים לאכול מעט מאוד. ולאידך גיסא צריך אני, בין מצד הבריאות בין מצד הנטויות הקדושות- שהן גנוזות במעמקי ויכולות להיות לאורים גדולים, לדברים שכל גדולי עולם מתנשאים על ידם למרומי גבהים- מצד כל אלה צריך אני לאכול כראוי, ולפעמים גם הרבה. ומתוך קלקול העכול שלי קשתה לי האכילה, ומתוך פיזור הנפש שאני סובל על פי רוב, קשתה לי ההכרעה בסדר האכילה, וישוב הדעת הגמור הנדרש לאכילה שבקדושה אמת, הנאותה לטהרת הנשמה, להעלאת הרצון לפאר ולרומם קודש ה' בעולמו. ואם קשה לי הדבר בארץ ישראל, כמה קשה הדבר בחוץ לאץ, ומכל מקום מקווה אני לחסד עליון, שהכל יתחדש לטובה, לאור גדול, לתפארת עולמים, לברכה ולישועה.." הרב קוק מתלבט, בין רצונו להתענות, ולאכול מעט, לבין מצבו הבריאותי ושאיפותיו הרוחניות, ששתיהן זוקקות אכילה מרובה. את עניין הבריאות אנו מבינים בפשטות, אך מהן "הנטיות הקדושות" שהרב קוק מעיד עליהם שהן " גנוזות במעמקי ויכולות להיות לאורים גדולים, לדברים שכל גדולי עולם מתנשאים על ידם למרומי גבהים", שבגינם זקוק הרב קוק לאכול, ולאכול הרבה?
מהי העבודה שדרכה מגיע האדם "לאכילה שבקדושה"? האם על ידי ברכות? מחשבות מסויימות(כוונות)? אכילה בלא תאווה? הגבלת האכילה? אכילה לשם תכלית חיובית? אכילה בריאה?. נראה שאכן לא כיוון אחד בלבד הוא הנכון, ויש גם שאלה, להיכן מוכוון עיקר התיקון. ננסה לאחוז בשיפולי גלימתו של הרב קוק, ולהתמודד עם התיקון הגדול שרואה הרב קוק באכילה. הרב קוק, מרבה לדבר על הצדיקים, ולאבחן את נטיותיהם ותכונתם: "הצדיקים הגדולים, כל נטיותיהם הטבעיות הנן מלאות בקדושה.. ואין לשער את העדינות שיש באהבת החיים של הצדיק האמיתי. איננה כלל אותה הנטיה הגסה של אהבת החיים המרופדת בשכרון של נטיות החומר הגסים המצוי אצל רוב בריות, כי אם אהבת אור ה".
הצדיק אוהב את החיים, והנטיות הטבעיות, קרי, אכילתו, שינתו, הליכתו, מידותיו, הרגשותיו וכו', הינם קדושות ומלאות קדושה. בשביל להבין את אופן העבודה הרוחנית, שמציע הרב קוק, עלינו להקדים הקדמה נוספת. מתוך דברי הקבלה, נחזור לשאלת אור החיים הקדוש, מדוע העולם נוצר כך, שהחיים נצרכים להיות ניזונים מהמאכלים? הרי היה אפשר להזין אותם ברוח או בדרך אחרת! מה מצא הי"ת לברוא כך את העולם? אור החיים הקדוש מביא בתירוצו השני תשובה הלקוחה מעולם הקבלה: "אבל חכמי האמת הוסיפו בזה טעם לשבח בדרך כלל, כי כל עיקרי הנבראים, מעלין בקודש, בסוד הבירורין של ניצוצי הקדושה, הן הנה המתבררים באמצעות המאכלים, ומעתה ניצוצי הקדושה יקראו לחם עם ה'..". אור החיים הקדוש, מתייחס כאן לתורת הניצוצות, ובירורם באמצעות המאכלים. בפרק א, נבאר עניין זה, שכן, הרב קוק מקדיש חלק ניכר מתורת הניצוצות בהקשר של קדושת האכילה, לבד מהיות נושא זה, לענ"ד, בעל חשיבות מרכזית בתורת הרב קוק. בעבודתי, אנסה לבחון את העבודה הרוחנית שמעלה הרב קוק בנוגע לפעולת האכילה, ואת ההשפעות שלה על נפש האדם. כמובן שאין בכוונתי לסקור את נושא האכילה, בכל תורת הרב קוק, אלא עד כמה שידי מגעת, ולוואי שאזכה להרחיב על כך בעתיד. תוכן:
עמוד:
מבוא
3-6
פרק א:
תורת העלאת הניצוצות:
צמצום, שבירה, ניצוצות, תיקון.
      7-9
פרק ב:
תורת הניצוצות בתורתו של הרב קוק.
10-11.
פרק ג:
אכילה בקדושה בתורתו של הרב קוק.
12-21
פרק ד:
סיכום.
22-23
פרק ה:
ביבליוגרפיה. 
2 4.