הפקולטה לאמנויות החוג לאמנות התיאטרון תרגיל בתולדות התיאטרון והדרמה תשס"ה, סמסטר ב' עבודה מס' 2
מתיאטרון דתי לתיאטרון חברתי קהילתי בצרפת של סוף ימי הביניים שנה א', תואר ראשון התכנית הרב תחומית באמנויות.
                                                                                                                  20.2.2005
התמורות במבנה החברתי והכלכלי של העיר בצרפת של ימי הביניים הובילו להתחזקות המעמד הבינוני כקולקטיב המקיים חיי קהילה תוך הוקעת האוכלוסייה החלשה. החברה הופכת לחילונית יותר ומתנהגת על פי שיקולים מעמדיים וכלכליים.
מעמדה של הדת נחלש והיא הופכת לגורם משני בחברה אך משמשת להעברת מסרים אחרים. תמורות אלו משתקפות בתיאטרון שהופך אף הוא מתיאטרון דתי לתיאטרון קהילתי מסחרי הנשלט על ידי המעמד הבינוני. אלי קוניגסון מבסס את טענתו זו על ידי השוואה בין ההתפתחות החברתית להתפתחות התיאטרונית באמצעות בחינה של מסמכים מארכיון העיר פאריז המתעדים את ההתנהלות החברתית ואת המחזות שהוצגו במסגרת כתבי היד של קנג'י מן המאה ה-14.
          הדת, שהינה "שפה" משותפת לכלל החברה, משמשת כפלטפורמה אוניברסלית להעברת מסרים. אך לעומת התקופה בה הדת שימשה גם כמטרה, מחזות המיסטריה והנס משתמשים בדת כאמצעי להעברת מסרים בלבד. הדת מקבלת תפקיד משני גם במחזה, כמו בחברה, ומשמשת רק כמעטפת שבאמצעותה מועברים מסרים פרטיקולרים הספציפיים לקולקטיב. החוויה של הצופה הופכת גם היא מחוויה אינדיוידואלית, שמאפיינת את הטקס הדתי, לחוויה של שייכות אירגונית חברתית, הקשורה בקולקטיב. דוגמא לכך הינם 40 מחזות הנס של נוטרה דם מהתסריט של קנג'י שהופקו במיוחד עבור גילדת הצורפים של פאריז. אלו שכרו כותבים ששכתבו את המחזות בהתאם לרפרטואר שלהם           דמויות הגיבורים הציגו את הקונפליקט, בין ההשתייכות לעולם הערכים הנוצרי לבין האינדיבידואליזם של הפרט בחברה כיישות בעלת זכויות וצרכים. במחזה הוצגו לעיתים פתרונות פשוטים, כדוגמת הבתולה-הפייה שפותרת את הקונפליקט באמצעות נס, אך בחיי הפרט קונפליקט זה מלווה את ההוייה היום יומית של האזרחים. דמותו של יהודה מהפסיון דה ז'אן מישל מגלמת את הסתירה, בהיותה גם קורבן של עולם המידות הטובות והרעות האלוהי אך גם אשמה בשל בגידתה באל בדרך בה היא פועלת.
          גם האופן בו אורגנו מחזות הדת בימי הביניים נגזר מההתפתחות החברתית. המחזות, שהופקו מלכתחילה על ידי הכנסייה, הופכים החל מהמאה ה-13 לחלק מחיי העיר והקהילה, כאשר הגילדות פורסות חסותן על הפקת מחזות המיסטריה והנס. במאות ה– 14 וה– 15 עובר ארגון התיאטרון מהגילדות לבורגנים, שהובילו והניעו –